היסטוריה

הצורך בהקמת אתר הנצחה וחדר זיכרון לנופלים במערכות ישראל נוצר כמעט מראשית ההתיישבות במקום. המאבק וההתנכלויות לראשוני המתיישבים גרמו לאבידות בנפש.

מלחמת השחרור ומלחמות שבאו לאחר מכן, הציבו בפני המועצות המקומיות של המושבות המרכיבות את הוד-השרון, אתגר להנצחת הנופלים. 
בתחילה הוקמו אנדרטאות בגנים הציבוריים שבמרכזי המושבות וחדרי הנצחה בבתי הספר.
בפברואר שנת 1992 נשלחה בקשה לראש העיר לממש את הצורך בהקמת אתר זיכרון והנצחה ע"י ועד המשפחות השכולות.
בספטמבר אותה שנה הונחה אבן הפינה לבית יד לבנים והספרייה העירונית.

ביום 3.10.1993 נערכה חנוכת הבית.המקום נבחר בקפידה והוא מצוי במרכז ההתנחלות של 13 המשפחות שעלו להתיישב ברמתיים בשנת 1925.

היסטוריה

 

 תכנון ועיצוב

הבניין תוכנן ע"י האדריכלית ליאת פרייז, שעמדה בקשר ישיר עם נציגי המשפחות השכולות, שהשתתפו בייעוץ. את עיצוב הפנים האומנותי תכנן האמן איציק שמואלי.
בית יד לבנים עוצב תוך הקפדה על סמלים ותכנים, שמרומזים בכל חלק וחלק  של המקום.

פיתחו יוצר תחושה של קבלת פנים. משני צידי הכניסה דפנות פתוחות לרווחה כמשפך וארבעה שבילים סלולים מובילים אליה. בין השבילים 12 רצועות דשא כמניין שבטי ישראל.

עיצוב

 

האנדרטה

בחלק הצפוני הוקמה אנדרטת אבן טבעית, מעין להבת אש ללב השמים, אשר במרכזה חור, מקום שהלב נעקר ממנו, כפי שלכל משפחה שכולה יש חור ושום דבר לא שלם.

סביב האנדרטה הוקם גן יפה ובו צמחים פורחים בכדי ל"שבור" את ההרגשה הקשה. לצד האנדרטה שני ספסלי אבן טבעית שלמה המושכת את הקהל, ילדים ומבוגרים כאחד, לטפס 3 מדרגות ולבקר במקום יקר זה.

האנדרטה

 

 

תכנון ועיצוב - כניסה

הנכנס לבנין אינו חש את תחושת ההתגמדות שיש בבנייני ענק, נהפוך הוא, הכניסה לבנין יוצרת תחושה של קירבה וקבלה. דלת הזכוכית נפתחת לרווחה לאכסדרה מרוצפת שיש ושבעה עמודים ניצבים מכל צד, דבר שמוסיף למקום קדושה, כעין מקדש מעט, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במקדש שלמה. 

תקרת האכסדרה מסננת את אור יום בשקיפותה ובלילה ניבטים הכוכבים ממעל. אור היום חודר גם מהחלונות הגדולים הנשקפים אל הפארק. דלת כניסה נוספת מסוככת ושביל הכניסה מלא צמחים ועצים אשר אינם מנתקים את באי הבית מהעולם החיצון. שני חלקי האכסדרה משמשים לאירועים תרבותיים שונים ובהם תערוכות אמנותיות.

החלק הימני של הכניסה מוביל לספריה העירונית על כל מתקניה המרווחים, כולל קומה שנייה המשמשת למשרדים  וחדרי עבודה.

כניסה

 

תכנון ועיצוב – חדר זיכרון

עמודי הכניסה מובילים לחדר הזיכרון וההנצחה. בפתח ניצב קיר של אבנים מסותתות וערוכות גלים גלים. הקיר מסמל את הכותל המערבי, שריד של עצמאותנו המדינית והרוחנית. בסמוך לקיר מוצבים עמודים מפויחים בעלי חריטות גיאומטריות שונות המרמזים על התוצאות של כל מלחמה: חריכה, שריפה, חדירת כדורים ושרשרת טנקים. בחלקי העמודים מרוקעים צבעי הפליז - צבע הקליע והפגז.

הכניסה משולבת במונומנט הנותן תחושה של חדש וישן גם יחד.

הכניסה לחדר הזיכרון היא משני צידי הקיר המעוצב. באולם ההנצחה העשוי כקונוס ובו ארבעה צדדים, כל צד מהווה ציון וסמל. בצד המערבי מוצבים שבעה לוחות אשר עליהם חקוקים שמות חללי הוד-השרון, לפי סדר המלחמות. 
בקצה העליון של כל אחד מהלוחות יש שבר המכוסה בפליז. השבר מסמל את שברה של המשפחה, החברה והמדינה לכל אחד מהנופלים.
מצד ימין ללוחות ניצב נר הזיכרון במרכזה של אבן רחיים אשר חלקה חסר, זכר לחלקו של העם היהודי שנספה בשואה.

על הקיר הימני חקוק שירו של מ.טבנקין: "היה נערנו - עץ זית מכסיף / היה - צפצפה חלומת העלים / היה נערנו - אלון מעניף / היה התמיר בדקלים!"

כל אחד מהעצים שחיילנו משולים להם, היו שייכים לנוף של הוד-השרון בזמנים שונים. האפיון מעץ הזית שהיה נטוע כאן לרוב, כי מצוי בסביבתנו בית בד עתיק ועד הדקל שעתה הוא מצוי ומקשט את רחובות הוד-השרון.

בקיר השמאלי של חדר הזיכרון עץ חנוט בשם ערבה בוכייה ולידו כתוב: "על אלה אני בוכייה" מתוך מגילת איכה.

בקיר המזרחי מדפים לספרי ה"יזכור" וספרי הנופלים, וכן מגירה לכל חייל שבו נאספו פרטים ביוגרפים של החיילים, מכתביהם, תמונותיהם וכל מה שייאסף וייכתב עליהם ע"י המשפחה ואחרים. מצויים בקיר זה אלבומי הנופלים. כל חייל ותמונתו ותולדות חייו ופרטים ביוגרפים אחרים כתובים על קלף.

חדר זיכרון

 

בית יד לבנים - מוקד חיים

במגילת היסוד של בית יד לבנים - הספרייה העירונית נכתב ע"י אב שכול, נציג המשפחות:
"איננו רוצים שבית זה יהיה מקום של עצבות והתייחדות לימי הזיכרון בלבד. אנו רוצים שבית זה ישקוק חיים ופעילות. שישמעו בו קולות משובה של צעירים. שיגיעו אליו כולם, ויעסקו בכל סוגי הפעילות התרבותיות: קונצרטים והצגות, ערבי שירה וקריאה. אנו רוצים לחוש בו את דופק החיים שאותו צוו לנו הנופלים. בו ילמדו צעירים ובוגרים על המשכיות ועבר הווה ועתיד. ילמדו בו מורשת עמם ועברו, יבואו לפתחו כדי להכיר ולכבד את זכרם של אלה אשר נתנו למעננו את החיים".

מאז נחנך הבית ביום 3.10.1993 הוא הפך למוקד חיים ציבורי וחברתי. הספרייה שוקקת חיים יום יום. בנוסף לתפקידה כספריה, היא גם פועלת בתחומים תרבותיים נוספים. בבית נערכות פעולות ופעילויות תרבותיות מגוונות, כגון: גלריה לתערוכות מתחלפות, הרצאות ושעות סיפור לילדים.

בית יד לבנים הפך למוקד עליה לרגל של תלמידים, מורים וסטודנטים, ונעשית בו ודרכו פעילות חינוכית ענפה, שהפכה לדוגמא לרבים הבאים להכיר וללמוד דרך הפעולה של יד לבנים.

מוקד חיים