הצעיר אברהם כל טוב, בן הישיש הנכבד פסח כל טוב מרמתיים, הצטיין תמיד בזריזות ובמסירות. מאז התמסר לתנועת ה"הגנה", לא היה שום תפקיד קשה בשבילו. לכל דבר היה מן הראשונים.
בהצטרפו לבריגאדה היהודית במלחמת העולם השניה, נלחם בכל מרצו והצטיין בתפקידים הצבאיים. אחרי המלחמה, כשחזר אל הוריו, עזר להם ביסוד העסק לפרנסתם, והוא היה הרוח החיה בהנהלת המסחר ועבד במרץ רב בשכלולו והתקדמותו.
בעצם עבודתו בבית הוריו, כאשר אך פרצה המלחמה עם הערבים, הרגיש הצעיר הזה את חיבתו הלאומית כלפי עמו וארצו, ותיכף ומיד עזב את מסחר הוריו והצטרף לחטיבה צבאית. ידיעותיו ונסיונותיו הרבים בתכסיסי הקרב וביחוד במקצוע הצבאי שלו, היו לתועלת רבה, והוא הצליח בכל פעם ופעם.
והנה קרה מקרה אסון. כאשר יצא ביום ב` ד` כסלו ה`תש"ט עם פלוגתו לפעולות של מיקוש, נתקל אחד מחייליו במוקש טמון - ואברהם נהרג ונפל חלל על מזבח הגנת המולדת.
יישמר זכרו ברשימת הלוחמים הגיבורים שנפלו בשדה הקרב, במלחמת הגנת העם והמולדת.

במאי 1948 הוטל על כיתת חבלנים, בפיקוד קצין החבלנים אברהם כל טוב, ובליווי שתי כיתות חי"ש, להתקרב למבואות כפר טירה ע"י רמת הכובש ולהניח שם מוקש גדול, מכונת תופת דוגמת המוקש שהושם והופעל בהצלחה רבה כמה ימים לפני כן בשדות תפוחי האדמה של רמת הכובש, שנכבשו אז לערבים.
המחלקה התקדמה בלילה, ומיד עם צאתה מהגדר המקיפה את רמת הכובש, ניתכה עליה אש מדוייקת מרובים ומקלעים.
המחלקה ביקשה מחסה, ואח"כ הוסיפה להתקדם בלי להשיב אש ובשקט מאכסימאלי. אף-על-פי-כן הרגישו הערבים בתנועות המחלקה וירו אליה, עד שהגענו כ-100 מטר מהעמדות הקיצוניות של הכפר. אז פסקה האש פתאום.
המחלקה התקדמה ועברה את העמדות הקיצוניות, החולשות על השביל שבין רמת הכובש לטירה.
אברהם כל טוב וקצין חי"ש התקדמו בראש השורה. פתאום נעצרה המחלקה והתפתח ויכוח בין שני המפקדים: מפקד חי"ש לחץ להוסיף ולגמור את המשימה, אולם אברהם הבין כי הערבים נתנו לנו לעבור, וברצונם להכניס אותנו לתוך מעגל אש. על כן הכריח את המפקד השני לתת פקודת נסיגה. זחלנו מרחק של כמה מאות מטרים, עד שהגענו לשטחי הקיבוץ, עם בוקר. כשהשקפנו על השטח, התברר שאילו היינו מתקדמים עוד 20-10 מטר, היינו מגיעים אל קו העמדות השני של הערבים, וספק אם אחד מאתנו היה יוצא חי. הערבים הרגישו בנו בהיכנסנו, אבל משום הסדר והשקט המופתי ביציאתנו - לא הרגישו בזאת. כך הצליח אברהם, תוך ויתור על משימה, להציל חיי מחלקה בשיפוטו הזהיר.

חבר

בפעם הראשונה שראיתיו - בקורס לחבלנות - שבה אברהם את לבי ואת לבבות כל החברה. פעמים רבות נפגשתי עמו אחר כך, בעבודתנו המשותפת, והכרתיו במידותיו הטובות, בנפשו שלא ידעה פחד, באצילותו, ובאהבתו הכנה למולדת, שלה היה מוכן להקדיש הכל. היה חבלן מומחה וזריז. מי חבלן שלא הכירו, לכל אורך חזיתותינו? כי בכנות ובכל לבו עבד למען השיג את המטרה.
זכורני אימרה אחת שאמר לנו בהתחלת הקורס, אימרה שלא ישכח שום חבלן: "שתי טעויות עושה החבלן בחייו: הראשונה כשהוא מצטרף למשפחת החבלנים, והשניה - היא האחרונה, שאחריה אין שגיאות נוספות..."

חניכו ומעריצו א. י.
("העולם הזה", מס` 605