פרידה מאדיר - מאת החברים מטיולי הג`יפים

"היה איש - וראו: איננו עוד;

קדם זמנו מת האיש הזה,

ושירת חייו באמצע נפסקה;

וצר! עוד מזמור אחד היה לו -

והנה אבד המזמור לעד,

אבד לעד!"

כיצד נפרדים מילד מקסים,

ילד שגדל פה בינינו, ילד בגיל ילדינו,

ילד שלנו.

ילד שהינו בן אהוב, ואח אהוב,
 
ילד...

הלב לא מאמין, והראש לא מסכים

והמציאות כל כך חזקה - ולא מרפה.

עדין ורגיש, טוב לב וחייכן

אם נצעק - הוא יחזור?

אם נבכה - אלוהים יעזור?


"וגדול מאד, מאד הכאב!

היה איש - וראו: איננו עוד,

ושירת חייו באמצע נפסקה;

עוד שיר מזמור אחד היה-לו,

והנה אבד המזמור לעד,

אבד לעד!"