אדיר
שמך כן הוא - אדיר מהחיים, ומי כמוך ידע לעשות חיים?!
ואיך אפשר לתאר משהו כה אדיר?
ילד מקסים, עם עיניים ירוקות, תמיד מחייך ויותר מכל אוהב את החיים.
דרכינו נפגשו לראשונה בתקופת התיכון במקדונלדס, מקום עבודתך הראשון אותו כה אהבת ובו הצלחת והיית כמו תמיד צעד אחד לפני כולם.
מכאן והלאה מקדונלדס הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו ולשיגעון שהגמילה ממנו הייתה קשה.
לימודים בשבילך היו כתחביב, ולא היית צריך להתאמץ יותר מידי כדי להצליח.
תמיד מצאת זמן לכל חבר וחבר, תמיד הקדשת זמן ומחשבה לכל בעיה שלנו וידעת להגיד לנו את הדבר הנכון בזמן הנכון, היית חבר נפלא ואהוב.
תמיד היו לנו שאיפות לעתיד כמו להיות אדריכל מצליח ולהקים בניו יורק את "מגדלי שיו" שאותם עיצבת בדמיונך.
חלק נכבד ממי שהיית הוא בזכות הוריך שתמכו בך ונתנו לך את הביטחון להתקדם ולפרוח ולהגשים כל חלום, ואותם תמיד אהבת והערכת על כל מה שעשו בשבילך.
אומרים שמלאכים עפים, ואתה עפת, היית מאושר ותמיד שאפת להתקדם.
היית אדם של בילויים והרפתקאות, בפרט בים, שאותו כה אהבת ונהיה חלק נכבד מחייך.
זה התחיל באהבה לים ומי שהיה רואה אותך מקפץ אל תוך הגלים כמו דולפין היה מבין בין רגע איך הים הוא חלק מהחיים שלך, מהנשמה שלך. את האהבה הזאת פיתחת לתחביב - קייט סרפינג - התחלת ללמוד לפני כחצי שנה, ומאז לא יכולת להפסיק.
עם כל סוף יום בבסיס ובשבתות, היית נוסע ליד ותופס רוח...
במקום בו הכי אהבת, שם מצאת את דרכך האחרונה.
אי אפשר להגיד שחיית חיים מלאים, כי עברו רק 20 שנה, אבל מה שאתה הספקת לעשות ב-20 שנה, יש אנשים שבחיים שלמים לא מגיעים לזה. ידעת לחיות את הרגע ולנצל אותו עד כלות. היית ילד מאושר, על כל בעיה ומכשול ידעת לדלג ולהמשיך הלאה.
כל מי שהכיר אותך פשוט התאהב, בילד כזה יפה, וכזה מתוק, וחבל שעוד לא הספקת להבין את זה בעצמך.
אנו עומדים פה היום, בלב כואב, כדי ללוות אותך בדרכך האחרונה בטרם זמן.
אדיר, שמור על משפחתך, ועל כל הסובבים אותך.
אתה תמיד תהיה חלק מחיינו ולעולם לא נשכח אותך.
אוהבים אותך
החברים