קרבות לטרון

עבדאללה הולך להציל את ירושלים
בליל 18-17 במאי, לאחר שהבריטים יצאו מירושלים, החל צבא ההצלה להפגיז את העיר בתותחים ובמרגמות. ואולם מלבד זה לא הצליחו הערבים בירושלים להחזיר לעצמם את מה שאיבדו במבצע קלשון. המאמץ העיקרי שלהם הופנה כלפי הרובע היהודי הנצור בעיר העתיקה. ואולם נראה שגם מאמץ זה עולה בתוהו. במסגרת מבצע קלשון פרצו כוחות ה"הגנה" לרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים דרך שער ציון. נדמה היה כי העיר העתיקה נופלת בידי היהודים. הלוחמים הערבים הבלתי-סדירים בירושלים החלו לזעוק לעזרה. שלושה ימים לאחר תחילת הפלישה נראה היה כי כל הצבאות הערביים הסתבכו וירושלים עומדת ליפול לידי היהודים. המצרים נכשלו בנירים וביד מרדכי, העיראקים בקבוצת גשר והסורים בצמח. רק הלגיון טרם נכנס למלחמה. החל לחץ של הסורים, המצרים והעיראקים על עבדאללה שיקל עליהם את הלחץ והוא התלבט אם לפלוש למדינה היהודית או ללכת על ירושלים. ב-17 במאי החליט עבדאללה להציל את ירושלים הערבית.

עם צאת הבריטים מהרובע ביום 13 במאי נמצאו ברובע המנותק למחצה כ-160 לוחמים יהודים שנמנו על פלוגת חי"ש שהלכה והידלדלה במשך הקרבות ותוגברה על-ידי אנשי המקום ומגויסים מן החוץ, ביניהם 40 מלוחמי האצ"ל. כמות הנשק שעמדה לרשותם היתה זעומה.
ב-16 במאי לפני הצהריים נפתחה ההתקפה הערבית על הרובע כמשקל נגד למבצע קלשון. מברק מהעיר העתיקה, שהתקבל במטה ה"הגנה", בישר שהמצב קשה ביותר. קריאות עזרה נואשות הגיעו מהרובע והמיפקדה לחצה להחזיק מעמד בכל מחיר. ב-17 במאי הודיעו המגינים מעציוני ומפלוגת האצ"ל כי השטח שנמצא בשליטתם הצטמצם מאוד. הערבים התקרבו אל בית-החולים משגב לדך.
נוכח חומרת המצב החליטה מיפקדת מחוז ירושלים לפרוץ אל הרובע במטרה לתגבר את מגיניו ולפנות את מי שאינם לוחמים. במתקפה בליל 18-17 במאי לא הצליחו יחידות ה"הגנה" עם מחלקת האצ"ל לפרוץ דרך שער יפו, אך פלוגה מפלמ"ח הראל כבשה את הר ציון. לפעולה רוכזו יחידות מחטיבת הראל (גדוד הפורצים) ועתודת חי"ש של חטיבת עציוני ופלוגת אצ"ל. כוחות הראל פרצו את שער ציון והעבירו לרובע היהודי תגבורת בלוחמים ונשק, אך עד מהרה נותק שוב הקשר עם הנצורים.
המגינים החזיקו מעמד עוד תשעה ימים. לחץ הלוחמים הערבים היה כבד. ב-28 במאי נכנעו מגיני הרובע והלכו בשבי.

עם פלישתם של צבאות ערב ב-15 במאי 1948, היתה ירושלים שוב מנותקת. המזון הלך ואזל והלוחמים היו זקוקים בדחיפות לתחמושת ולציוד. גם מצב המים היה חמור למדי. הניסיונות החוזרים לפרוץ את הדרך על-ידי כיבוש לטרון עלו בתוהו. בין הכוחות שנטלו חלק בהתקפות הסרק על משטרת לטרון האימתנית היו גם אנשי חה"ן. מחלקה אחת של פלסים - כפי שסיפר אחר-כך אפרים להב (קהנ"ר בשנים 1958-1954) - יצאה לקרב לטרון אחרי אימון של שבועיים בלבד ואיבדה 15 מאנשיה. יחידה זו (מחלקה מס` 2 בחטיבה 7), היתה יחידת חה"ן שלחמה בתנאים הקשים ביותר במלחמת השחרור.
גם הניסיון שנעשה בסוף מאי לכבוש את יאלו (מצפון לקרית-ענבים) לא הוכתר בהצלחה. היה אפוא הכרח למצוא מייד תחליף לקטע הדרך החסום, שאורכו 6-5 קילומטרים.

ב-14 במאי פינו הכוחות הבריטיים את לטרון, ומחלקה של "הלגיון" הוסיפה להחזיק במשטרת לטרון ב-15 בו פינו כוחות צבא ההצלה את גזרת לטרון שער הגיא, ואילו כוחות "הלגיון, שבאו להחליפם נערכו מצפון לכביש בית חורון. גזרת לטרון נותרה שתי יממות בידי כפריים מקומיים ומתנדבים בדווים. בלילות 16 ו-17 במאי כבשו חיילי "גבעתי" ו"הראל" את לטרון ודיר איוב, כדי לאפשר מעבר אספקה לירושלים בכביש שלרגליהן (`מכבי ג`). בשל ליקויים מנהלתיים הגיעה משאית אחת נושאת תחמושת בלבד (שיירת היתום).
בשחר 17 במאי נכנסה פלוגה "הלגיון" לגזרת לטרון, באזור יאלו, ובמשך היום נכנס גדוד 4 כולו לגזרת לטרון. בעוד `הלגיון` נערך הועברה בליל 18 במאי שיירה של 18 משאיות. בליל 20 במאי נעשה ניסיון לכבוש את לטרון, כדי להוריד את שיירת מבצע `הראל` מירושלים. התוקפים נתקלו באש עזה ונסוגו. בכך החל המצור על ירושלים.

ב-5 ביוני, בכלל ההכנות לתקיפת ריכוזי האויב לקראת כניסת ההפוגה הראשונה לתקפה (`מבצע יצחק`), תוכננה התקפת מלקחיים גדולה על אזור לטרון (`מבצע יורם`). התכנית הראשונה היתה: תקיפה במזרח בציר מעלה החמישה-קוביבה-בידו-רמאללה בידי חטיבת `הראל` המתוגברת בגדוד 52 של `גבעתי`, ותקיפה במערב בציר לטרון-רמאללה בידי חטיבת `יפתח`-שהועברה באותו זמן ל`פרוזדור ירושלים` מן הגליל העליון, כדי להחליף את חטיבה 7. על שאר חטיבות החזית הוטל לרתק בלטרון ובירושלים.

קבוצת גזר נוסדה בשנת 1945 ליד כביש לטרון-רמלה, סמוך לתל גזר העתיק. היישוב שהיה מוקף בכפרים ערביים נכבש במלחמת העצמאות לשעות ספורות, מצב שיצר איום על חולדה, אשר שימשה בסיס מרכזי לכל פעולות צה"ל במרחב.
לקראת ההפוגה הראשונה החליטה מפקדת הליגיון לבצע מספר פעולות תוקפניות במרחב שבין אל-קובאב וחולדה. בבוקר ה-10.6.48 יצאו שבע שיריוניות ושתי פלוגות בלתי סדירות בפיקוד הקצין הבריטי ברומג` מרמלה, ובצהריים תקפו את גזר. על הקיבוץ הגנו 68 איש (בהם 10 חיילים מיחידת השירותים של חטיבת `יפתח` ו- 13 בנות), מצויידים בנשק קל ובשני מקלעים בלבד. הקיבוץ היה מוקף בשתי גדרות, אחת מהן דו-שיפועית, והיו בו 11 עמדות, רק אחת מהן בנויה בטון.
גזר שכנה במרחב חטיבת `גבעתי`, שכוחותיה רותקו באותו יום לחזית המצרית ולא יכלו לשאת באחריות המעשית להגנת היישוב, אך במטכ"ל לא נקבעה כל חטיבה אחרת כאחראית למרחב. בשעה 13:30 יצאו שישה משוריינים של חטיבה שבע מגבעת-הסיד, קרבו לקיבוץ, ירו אל משורייני הליגיון, ונטשו את השטח לאחר שאחד המשוריינים נפגע.