(נאמר ליד קברו של יצחק עטר)

יצחק היקר,

אין בפי מילים ואומץ לעמוד לפני קברך הרענן ולהספיד אותך.
מעולם לא חשבתי שדווקא אני, דודך יצחק שתמיד אהבת אותי ואת כל משפחתי מקרב לבך הצעיר שעמד לפתע מפעום.
יצחק, אתה לא היית בנה של משפחת עטר בלבד, לכולנו היית בן. כל אחד אהב אותך וכל אחד ציפה לרגע שיהיה בקרבתך, כי על כולם אהוב היית.
תמיד עזרת לכולנו, כל בני המשפחה, ומעולם לא הכעסת איש מאיתנו.
הוריך, יצחק, גידלו אותך באהבה רבה ויומם ולילה שמרו עליך פן תחלה.
והנה בא המוות ולקח אותך.
אתה, יקירי, חיכית ליום גיוסך לצה"ל בכליון עינים, כי חשבת כמו כל הצעירים בגילך לעלות בסולם הדרגות ולתת כל שיכולת לצה"ל ולמדינה.
אבל את הבטחתך לא מלאת כי המוות הקדים ולא נתמלאו שאיפותיך, ואתה בן 19 אביבים בלבד.
במשך חודשיים נלחמת, יקירי, במוות והתיסרת ביסורים קשים ומרים על לא עוול בכפך.
צעיר היית לכל הסבל המר שפקד אותך. ניסית לעמוד בכל היסורים הקשים כדי להמשיך לחיות ולבנות משפחה בישראל וארוסתך נשארה גלמודה, מוכת גורל לכל ימי חייה.
יצחק, לא נשכך אותך, תמיד אתה בתוכינו.
יהי זכרך ברוך,

דודך יצחק וטורי