בקולך לבנו הרננת בבואך עינינו הארת לאחיך עזרתך לא חסכת צעיר לימים נקטפת ופצע פתוח בליבנו הותרת.
את נוהגיך אין בפינו לתאר אבלים השארת אותנו, העולם אפיל.
למשכן חדש נכנסת והוא עזוב ומפחיד דמותך שם מרחפת עד להרעיד.
לשמחות לא נלך בלעדיך כי עד בלי נשוא הוא הכאב הו, צעיר לימים את נפשך מסרת ולבנו בחזה דואב.

אחותו עליזה