תא"ל רפי פרץ (הרב הראשי לצה"ל)
מוטי ומזל, אפרת, אוהד, תמר יקירתנו ונועם, רן, משפחת גרנות.
ליאור, בפער הגילים הגדול שבינינו, אתה בגיל של הילד מספר שלוש שלי.
פתאום מצאתי אותך על ידי, חבר, ידיד, רגיש, בר-שיח וגם טייס יסעור. מין הרגשה, מצד אחד חצי בן, מצד שני חצי חבר. גם אני מאלה שטסו איתך, הדריכו אותך על הכלי הענק הזה וגם אני נפגשתי בצניעות ובמקצוענות ובנעימות ובנחישות.
אהבתי אותך אחי היקר, יקרת לי מאוד.
בביישנות העדינה שלך, באת אלי ואמרת לי, זאת תמר, אנחנו מתחתנים, אפשר שתחתן אותנו? כמה שמחתי על הזכות הזאת, כמה ראיתי את אהבתכם, כמה ראיתי את טוב חייכם המשותף. היינו במעמד גדול, מיוחד, נפלא, שניכם בתווך.
ברכתי אתכם מתחת לחופה והתפללתי בכל ליבי "אל תשלח ידך אל הנער". והייתי צריך להיות זה,ליאורי, שייתן את האישור האחרון שאכן זיהו אותך כראוי.
אמרתי לחיילים שלי ולמפקדים שהלכו לחפש אותך,ואת החברים היקרים שלנו בהר ברומניה, אמרתי להם, זו מלאכת קודש, אלה ערכים הכי יסודיים שלנו, זאת אהבת ישראל שלנו. בסוף אמרתי להם, הם החברים הכי טובים שלי, תביאו אותם.
כשאמרו לי זיהינו, שאלתי הרבה שאלות. כשהייתי בטוח שזה אתה, זלגו לי דמעות.
בכיתי על אחי ליאור היקר. דוד בקינה שלו אומר "צר לי עליך אחי ואני מוסיף ליאור, נעמת לי מאוד, איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה".
לא היסעור, לא ה 16-F ולא טנק המרכבה הם כלי המלחמה האמיתיים שלנו.
"ויאבדו כלי מלחמה" זה האנשים שלנו. האדם, הרוח, האמונה, הישרות, הענווה, אלו כלי המלחמה האמיתיים שלנו.
איבדנו חבר ולוחם ללא חת, אני איבדתי חבר. אתם, מוטי ומזל, אבדתם בן, ואת תמר יקרה אבדת את היקר כל כך, את בעלך אוהבך. כולנו, כולנו, רבים, רבים כאן איתך תמר, נמשיך, נאהב, נוקיר ונשמח לראות את נועם גדל וצומח כמו שרק בן של תמר וליאור יכול לצמוח.
אנחנו שומרים בתוכנו בחום ובחוזקה את מאור הפנים, את הצניעות, את אהבת העם והארץ של ליאור. ומי שיקרא בפרשה, אנחנו או טו טו, נכנסים לתוך השבת, הוא יראה שמה שמסופר על הארץ היקרה שלנו, שמי שהיה ברומניה מרגיש את זה שבעתיים. ארץ חיטה ושעורה, כתוב בפרשה, וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש.
היו בהיסטוריה שאמרו דברים קשים על הארץ הזאת.
קומץ בודדים אמר "טובה הארץ מאוד מאוד". אליהם אתה שייך ליאור. אתה, סימנת את הדרך הזאת ואנחנו ממשיכים. נמשיך אותה, נמשיך איתך, נמשיך עם המשפחה היקרה שלך כל הזמן.
יהי זכרך ברוך ותהי נפשך צרורה בצרור החיים.
תא"ל רפי פרץ -הרב הראשי לצה"ל
ליאור, בפער הגילים הגדול שבינינו, אתה בגיל של הילד מספר שלוש שלי.
פתאום מצאתי אותך על ידי, חבר, ידיד, רגיש, בר-שיח וגם טייס יסעור. מין הרגשה, מצד אחד חצי בן, מצד שני חצי חבר. גם אני מאלה שטסו איתך, הדריכו אותך על הכלי הענק הזה וגם אני נפגשתי בצניעות ובמקצוענות ובנעימות ובנחישות.
אהבתי אותך אחי היקר, יקרת לי מאוד.
בביישנות העדינה שלך, באת אלי ואמרת לי, זאת תמר, אנחנו מתחתנים, אפשר שתחתן אותנו? כמה שמחתי על הזכות הזאת, כמה ראיתי את אהבתכם, כמה ראיתי את טוב חייכם המשותף. היינו במעמד גדול, מיוחד, נפלא, שניכם בתווך.
ברכתי אתכם מתחת לחופה והתפללתי בכל ליבי "אל תשלח ידך אל הנער". והייתי צריך להיות זה,ליאורי, שייתן את האישור האחרון שאכן זיהו אותך כראוי.
אמרתי לחיילים שלי ולמפקדים שהלכו לחפש אותך,ואת החברים היקרים שלנו בהר ברומניה, אמרתי להם, זו מלאכת קודש, אלה ערכים הכי יסודיים שלנו, זאת אהבת ישראל שלנו. בסוף אמרתי להם, הם החברים הכי טובים שלי, תביאו אותם.
כשאמרו לי זיהינו, שאלתי הרבה שאלות. כשהייתי בטוח שזה אתה, זלגו לי דמעות.
בכיתי על אחי ליאור היקר. דוד בקינה שלו אומר "צר לי עליך אחי ואני מוסיף ליאור, נעמת לי מאוד, איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה".
לא היסעור, לא ה 16-F ולא טנק המרכבה הם כלי המלחמה האמיתיים שלנו.
"ויאבדו כלי מלחמה" זה האנשים שלנו. האדם, הרוח, האמונה, הישרות, הענווה, אלו כלי המלחמה האמיתיים שלנו.
איבדנו חבר ולוחם ללא חת, אני איבדתי חבר. אתם, מוטי ומזל, אבדתם בן, ואת תמר יקרה אבדת את היקר כל כך, את בעלך אוהבך. כולנו, כולנו, רבים, רבים כאן איתך תמר, נמשיך, נאהב, נוקיר ונשמח לראות את נועם גדל וצומח כמו שרק בן של תמר וליאור יכול לצמוח.
אנחנו שומרים בתוכנו בחום ובחוזקה את מאור הפנים, את הצניעות, את אהבת העם והארץ של ליאור. ומי שיקרא בפרשה, אנחנו או טו טו, נכנסים לתוך השבת, הוא יראה שמה שמסופר על הארץ היקרה שלנו, שמי שהיה ברומניה מרגיש את זה שבעתיים. ארץ חיטה ושעורה, כתוב בפרשה, וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש.
היו בהיסטוריה שאמרו דברים קשים על הארץ הזאת.
קומץ בודדים אמר "טובה הארץ מאוד מאוד". אליהם אתה שייך ליאור. אתה, סימנת את הדרך הזאת ואנחנו ממשיכים. נמשיך אותה, נמשיך איתך, נמשיך עם המשפחה היקרה שלך כל הזמן.
יהי זכרך ברוך ותהי נפשך צרורה בצרור החיים.
תא"ל רפי פרץ -הרב הראשי לצה"ל