טרם חלפו י"ט אביבים למן היום בו יצא לאויר העולם, וכבר קפד כדור אכזר את חייו הצעירים. טרם חלפה שנה לשרותו בצ.ה.ל, וכבר נלקח אחד מבחירי בניו.
חבר טוב ונאמן היה, ישר ואהוב על רעיו. עליז היה ושמח - וחיוך התמיד על שפתיו. ליצן ואוהב היתולים - השפיע מרוחו על הכל. גלוי לב היה אף נועז - ולא ירא מפני איש. עקש היה ותקיף בדעתו - לא יניעוהו מוסר וגם שבט. אך גם צייתן היה כשהוצרך - ותרן ונוח לבריות. שובב היה וידו בכל - אך על זאת אהבנוהו. טוב לב, ונדיב, ונכון לעזור ככל אשר תמצא ידו. בריא וחסון בגופו - לא ידע מחלה ודוי.
בגיל צעיר נטש את ספסל הלמודים והחל לעבוד. קסמה לו העובדה כי אף הוא, כאביו, עוזר בפרנסת המשפחה. את משכורתו היה מוסר עד לפלרוטה האחרונה בידי אמו. את מקצוע הנהגות, שלמד מאביו, אהב מאד, ורבים היו ספוריו על "חבריו" הנהגים בני המקום ואף בני הגליל והנגב.
"מייקה" היה כנויו, ובכל מקום בו הכירוהו, היה זה שמו וזכרו. ומוזר - לא רבים הכירו את מאיר, לא הכל ידעו מיהו - אך "מייקה" היה נהיר לכולם. כי מאיר לא היה אלא שם-שם יבש פשוט ורשמי ככל שם אחר על פני הארץ; אך "מייקה" אחד ויחיד היה בעולם כולו. בשם קצר זה נגמלו כל תכונותיו וכל מעלליו. נגמלו בו דמותו השופעת מרץ ובינה, וכל ישותו האומרת עוז וחדות עולמים. תכונות אלה הוציאו לו מוניטין במגדיאל מושבתנו ופרסמו את שמו בישובי הסביבה.
יום אביב היה זה, חם ומלא אורה. כ` בניסן תשט"ו, ו` דחו"ל המועד פסח, ערב התקדש החג. צפינו לו, אך הוא לא בא, כי "נפל על משמרתו בהגנת המולדת".
ובין מקדשי המולדת בדמם יתנוסס גם שמו!