באחד מימי סוף פברואר 1948, בשעות הבוקר המוקדמות, נורה יהודי מן המארב, בלכתו לעבודה בפרדסי מגדיאל, ונהרג.
משנתקבלה על כך ידיעה במטה גדוד 32, יצאה כיתה מפלוגה ב` למקום-המעשה, כדי לגלות את האויב ולהיכנס אתו בקרב.
אנשי הכיתה הבחינו בתנועות ערבים מזוינים, שהיו בדרכם בין מקום-המעשה לביר-עדס. הכיתה פתחה באש לעבר ביר-עדס ופגעה בכמה אנשי אויב.
מיד קמה בהלה בביר-עדס, שלא היה מרוחק אלא כ- 800 מ` ממזרח למגדיאל; המקומיים הזעיקו תגבורת של "צבא-ההצלה" מקלקיליה; והללו, בעזרת תושבי-הכפר, פתחו בהתקפת-יריות חזקה על מגדיאל.

אש האויב שהומטרה מעמדות הקבועות בבתי-הכפר, כיסתה את כל דרכי הגישה לעמדות. לא היו כל תעלות קשר ובלית-ברירה תפשו עמדות בבורות ההשקאה סביב עצי הפרדסים.

במטה הגדוד תוכננה פעולת פשיטה לביר-עדס. מחמת מציאותם של הבריטים בארץ אי אפשר היה לבצע כיבוש ממש.
פלוגה ג` בתוספת מחלקה מגדוד 33 נשק מסייע שהופעל ע"י חניכי קורס שהתקיים בסביבה ומחלקת חבלנים, יצאו לפשיטה בשעה 23:30 4-2 במרס 1948.

הדרך היתה בוצנית וקשה לתנועה; גשמי זעף בלתי-פוסקים ירדו במשך שבוע, ואותו ערב החל שוב לרדת גשם, שלא חדל כל הלילה. הגשם והבוץ הפריעו ללוחמים.

הפלוגה תקפה את העמדות המבוצרות של הכפר, בשעה 03:30, אחרי קרב סוער שנמשך כשעה, פקד המ"פ לסגת. בחיפוי הדדי ובחיפוי המקלעים והמרגמות, מנתקים לוחמי הכוח הפורץ את המגע עם האויב ויוצאים שוב לדרך חמשת הק"מ בבוץ הטובעני, בין פרדסים ומשוכות תיל.
בשעה 05:00 חדר הכח למגדיאל.

עם האיר היום נראתה פלוגה שלמה של האויב כשהיא נעה בסדר צבאי מג`לגוליה לביר-עדס. לאחר שנפתחה אש מק"ב התפזר האויב ונסוג.
למחרת עזבו כוחות האויב את הכפר ועמם עזבוהו גם תושביו.