לחפירות לכיש - 1994

הפעם הגענו לחבל לכיש לאחד התילים המרשימים בארץ. התל , תחילתו לפני כ-חמשת אלפים שנה (תקופת הברונזה הקדומה). בתקופת בית ראשון נבנתה כאן עיר מרכזית ומבוצרת שהייתה השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה לאחר ירושלים. לתל חשיבות ארכיאולוגית והיסטורית היות שהוא אחד האתרים הבודדים בארכיאולוגיה של א"י ששרידיו תומכים הן במקור שלנו - התנך והן בסדרת התבליטים שהתגלתה בארמון סנחריב בנינוה בירת ממלכת אשור. התבליטים מתוארים את כיבוש לכיש ע"י סנחריב בשנת 701 לפני הספירה. משם נסענו למערת מסתור המצויה סמוך למושב אמציה. במערה זו הסתתרו לוחמים יהודיים בזמן מאבקם בלגיון הרומי אשר איים לחסלם בזמן המרד הגדול במאה השנייה לספירה.

למערות לוזית ותל צפית - 1995

הגענו במכוניות למצפה משואה בדרך עפר קצרה המסתעפת מכביש עמק האלה דרך הישובים ליאון וגבעת ישעיהו. בתוך חורשת אורנים וחרובים של קק"ל עלינו למגדל תצפית וצפינו על הרי יהודה המגיעים לגובה של 800 מ`. עקבנו כיצד הם משתפלים לעבר השפלה הגבוהה וכיצד מתדלדלת הכסות הצמחית של חורש הרי יהודה.
אחרי תצפית נוף וההסברים של גילה ירדנו במזג אוויר נוח מערבה לכיוון מערות הפעמון שבלוזית. חלפנו על פני באר משואה והגענו לאזור של בוסתנים נטושים. בין העצים ירדנו למערכת מערות פעמון מהתקופה ההלניסטית. המערות שמשו כאתרי חציבה, מגורים, קבורה ולפי סברה גם לגידול יונים למאכל וניצול הפרש לדישון. לאחר הפסקת צהרים והעלאת זיכרונות של עופר עלינו על המכוניות ונסענו מערבה, לתל צפית וטפסנו אל העיר הפלישתית גת. לסיומו של יום אכלנו עוגות טעימות בחניון צפית הסמוך לתחנת החשמל. חזרנו הביתה לא לפני שעצרנו להתרשם משני בארות מים עתיקים היורדים עד למי התהום

הרי ירושלים - 1996

היה זה אחד הטיולים הראשונים שלנו וקרוב לבית. התחלנו למרגלות הר צובה, במקום בו נולד יגאל בן נתן מגיבורי דוד המלך. בתקופת מסעי הצלב בנו הצלבנים מבצר בראש הגבעה אשר נודע בשם בל-מונט - ההר היפה. במלחמת השחרור נאחזו במקום חיילים מצריים מחטיבת האחים המוסלמים וכח מחטיבת הראל כבש את המקום ב-12 ביולי 1948. לאחר המלחמה בחרו לוחמי הפלמ"ח שלחמו באזור להקים קיבוץ למרגלות ההר.
משם המשכנו לאנדרטת ההנצחה של חיל האוויר בהר הטייסים. שם למדנו פרק באקולוגיה של החורש הים תיכוני.
מהר הטייסים נסענו לאנדרטת מגילת האש לזכר קורבנות השואה הממוקמת סמוך למושב כסלון. האנדרטה נבנתה ע"י הפסל נתן רפופורט , והיא עשויה שני גלילים,. האחד מוקדש לחורבן והשני מוקדש לתקומה. הגליל המוקדש לחורבן מסמל את חורבן הבית ע"י הרומאים והמשך חורבן העם בשואה. הגליל המוקדש לתקומה מסמל את חידוש עם ישראל בארץ ישראל.
המתמידים המשיכו במכוניות לדרך בורמה והתחילו לנוע במעלה הדרך ממסילת ציון לכיוון בית מאיר. המכוניות לא עמדו בתלאות הדרך וחזרו על עקבותיהם.

בעקבות הל"ה - 1997

אחד היעדים של הסיורים לזכרו של עופר הוא להגיע לאתרי גבורה. הפעם הגענו לגוש עציון. התכנסנו בתצפית מתחת לעץ אלון ולמדנו שם על התפתחות הישוב היהודי בגוש. בגוש הוקמו ארבעה ישובים. הראשון שבהם - כפר עציון הוקם ב-1943. במלחמת השחרור הגוש היה נתון במצור ובהתקפות של הערבים. והיה חשש לנפילתו של הגוש. בכדי לחזק את הגוש ההנהגה הצבאית בארץ ארגנה שיירה רגלית של 35 מטובי הלוחמים שהתקדמה רגלית מהרטוב לכיוון הגוש. השיירה לא הגיעה לגוש ובגבעה המרוחקת מספר קילומטרים מערבית לגוש היא התגלתה וכל חבריה נהרגו. אנו הגענו לתצפית הסמוכה לגבעה שנקראה לאחר מכן גבעת הנפילה ושמענו מגילה את סיפור הגבורה.

לנחל המערה ומערת התאומים - 1998

בשנה זו טיילנו בהרי ירושלים. נפרדנו מהמכוניות בחורשת נופש פעיל בין בר-גיורא לנס הרים וירדנו לואדי לכיוון המבצר הצלבני בחרבת עתאב. במורד הרטבנו עצמנו במי מעין קרים. זו היתה הפעם האחרונה בטיול שהרגשנו מים מרעננים על פנינו. מכאן ואילך התחלנו את הטיפוס למרומי המבצר. השקפנו על נוף ההרים המיוערים והמשכנו מערבה לכיוון עין ספלה ונחל המערה. השביל עבר לאורך הנחל והצריך דילוג מסלע לסלע כאשר מידי פעם נאלצנו לשמור על נפשנו מנפילה לשקעים והמהמורות בדרך. אחדים מאיתנו לקחו את זה קשה והיו זקוקים למספר ימי התאוששות. מחוסר ברירה הגענו כולנו לפתח מערת התאומים. אחרי הפסקה קלה נכנסנו לאפלולית המערה. הדרך מהמערה למכוניות עשינו בכוח ההתמדה.

ליערות הכרמל - 1999

הפעם הצפנו אל הכרמל ויערותיו. רובנו נסענו יחדיו באוטובוס עד לכניסה לעין הוד. משם התחלנו לטפס לכיוון מערת אצבע היושבת מעל לנחל אורן. צפינו על חוף הים והמשכנו לכיוון חניון נחל אורן. החניון היה זרוע בפריחה מרהיבה של חד שנתיים וטבלנו את עינינו בשלל צבעי הקשת. בעוד אנו נהנים מיפי הפריחה המשכנו למרגלות הר שוקף. העפלנו לתצפית יפה במרומי הר שוקף וירדנו במשעול בתוך יער אורנים עד לחרבת אלון המצויה בתוך חורשת אלונים. לאחר שהות קלה בחרבה טפסנו למחצבות קדומים. עייפים ורעבים ירדנו (כמעת כולנו) לחניון נחל אורן למרגלות מערת אצבע.

בין צרעה לאשתאול - 2000

התחלנו את הסיור בתל צרעה היא צרעה המקראית, עירו של מנוח אבי שמשון משבט דן. צרעה של ימינו נכבשה מידי הערבים במלחמת השחרור ע"י חטיבת הראל .
אחרי ביקור בתל ותצפית על הנוף, התחלנו את מסלול ההליכה הרגלי ביערות שמעל לצרעה. לאורך הציר צפינו בפסלים שעוצבו ע"י פסלים סביבתיים בשיתוף עם קק"ל. אלא שהפעם הדרך, למרות שמונת הקילומטרים התארכה והתארכה ומספר מטיילים פונו מהציר עוד לפני שהגיעו לנקודת הסיום. היה זה הרקווים למסלולי ההליכה הארוכים.

לבית ג`ימל - 2001

בית ג`ימל נמצאת על גבעה מיוערת דרומית לבית שמש. היום נמצא במקום מנזר ובית ספר חקלאי. בעבר לפי המסורת הנוצרית הייתה במקום אחוזה השייכת לרבן גמליאל הראשון נכדו של הלל הזקן ונשיא הסנהדרין ומורהו של השליח פאולוס אשר הפיץ את הנצרות.
בתחילת הסיור הלכנו כקילומטר דרומה לתצפית לכיוון תל ירמות. בדרך נתקלנו בפרחי העונה אשר ענו לשמות שגילה נתנה להם. חזרנו לחניון והיטבנו את ליבנו במאכלים שהבאנו.
בהמשך היום נכנסנו לחצר המנזר והזמנו כנסיה ביזנטית. כומר ישיש ונחמד ניסה להרביץ בנו קורטוב של נצרות במבטא איטלקי כבד.

לתל עזקה וחרבת זיכרי - 2002

תל עזקה מתנשא מעל לעמק האלה שבשפלת יהודה ושלט על הדרכים שעברו למרגלותיו וחברו את הרי יהודה וירושלים עם מישור החוף. מיקומו הגיאוגרפי היה הגורם להקמת עיר בעלת חשיבות רבה בהיסטוריה של הארץ. יהושע הגיע אל העיר ברדפו אחרי חמשת מלכי האמורי שהוכו ליד בתינו בגבעון, ושבט יהודה קבל אותה לנחלתו. במלחמת שאול בפלישתים בעת הקרב בין דוד לגלית, התארגנו הפלישתים ללחימה באזור שבין שוכה (גבעת התורמוסים שבשוליים הדרומיים של עמק האלה) לבין עזקה (שמואל א`). סנחריב מלך אשור בתיאור מסע המלחמה שלו נגד יהודה ופלשת מתאר את העיר עזקה כקן נשרים גבוה ונישא. בשנת 701 נכבשה עזקה ושעבדה על ידי סנחריב למלכות אשור. 115 שנים מאוחר יותר נכבשה ע"י נבוכדנאצר. בימי שיבת ציון התמקמו בה מספר משפחות משבט יהודה. הישוב היהודי המשיך בעזקה גם לאחר חורבן הבית השני.
עם היסטוריה כל כך ארוכה לא יכולנו שלא להגיע לעיר זו ולצפות על הנוף הירוק והצבעוני שנשקף ממנו. האמיצים שבינינו אף זחלו דרך חרך בקרקע אשר הוביל למערכת מערות מסתור כנראה מתקופת מרד בר- כוכבא.
מהתל נסענו בדרך נוף בין שרידי מטעים וחורשות אשר נטעו ע"י קק"ל. המתמידים הגיעו בדרך זו לחרבת זיכרי בה טיילנו בחווה חקלאית עתיקה שבה נטועים עצי זית בני מאות שנים.

מאגר שקמה ניר עם ומצפה מרעי וסופפו - 2003

השנה תשס"ג, עשר שנים למותו של עופר נטייל לצפון הנגב, אותו אהב עופר ורגליו גמעו קילומטרים בסלעים החשופים ובאדמות הסדוקות שהשמש מאדה מהם כל טיפת מים. הסיור יהיה מוקדש ליישוב הנגב ולקרבות שהתחוללו בו במלחמת העצמאות. נתחיל את סיורנו באגם שקמה שנבנה כדי לאגור את מי נחל שקמה ולהחדירם לקרקע לשם העשרת מי התהום. המאגר מנצל את מי שיטפונות החורף העוברים בנחל שקמה ויובליו. עודפי המים זורמים לנחל ולחולות שמצפון לזיקים. מים אילו מגביהים את מפלס מי התהום ומונעים חדירת מים מלוחים מן הים.
מן המאגר נמשיך למוזיאון המים שבקיבוץ נירעם ונשמע מפיו של ניסן צורי ממקימי ניר עם על מפעלי המים שהוקמו בצפון הנגב לפני קום המדינה וכיצד הוקמו 11 נקודות ההתיישבות של הנגב הצפון מערבי.
מן הקיבוץ נמשיך למצפה מרעי ומצפה סופפו ונקבל הסבר מפי שאול על חשיבותם האסטרטגית של המצפים לשמירת הישובים מפני חדירות מתוך רצועת עזה.
מרעי היה דרוזי מחורפש ושרת כמח"ט עזה ולאחר מכן כסגן מפקד אוגדת עזה. מרעי נהרג ב-1996 מירי של פלשתיני באחד המוצבים ליד רפיח.
סופפו היה מ"פ בצנחנים בגדוד 50. הוא נהרג באחד הקרבות ברצועת עזה.

המסלול במפה זו לא סומן היות שעדין לא דרכו בו רגלינו. הנקודות הירוקות מסמלות את המקומות שאנו מתכננים לבקר במלאות עשר שנים לטיולים שאנו עושים יחדיו לזכרו של עופר.