פנחס נירי (ויזן) ז"לפינחס שלנו


קשה לי מאד, בבואי למסור ולהעלות על הניר הדל את דמותו של פינחס שלנו, שהיה כה אהוב על כולנו ושתמיד נוקיר את זכרו. בעל תכונות טובות ואופי ישר. אהבתו ומסירותו להוריו לא ידעו כל גבול. כמו חי הוא עומד תמיד נגד עיני, בעיניו היפות הצוחקות ובבת צחוקו התמימה והנעימה, שלא משה מפניו אף פעם, אפילו ברגעים מכריעים וקשים.

משחר ילדותו התבלט באופיו הטוב וברצונו לעזור לכל אחד. זכורני בחג הסוכות, כשכל המשפחה מתאספת בסוכת סבתא, המקושטת בכל מיני קישוטים - מעשה ידי פינחס, מתנה לסבתא. "לה קשה" - היה מסביר לנו - "לכן אני עוזר לה".

כשגדל ולמד ונתרבו התפקידים בחברה, ואף עסק בספורט שאהב מאוד ובהגנה שהתמסר לה עוד מנערותו - גם אז היה תורם מזמנו המוגבל והיקר ועוזר לאביו בעבודות הקשות בפרדס.

בפעם האחרונה ראיתיו כשבא ליומיים אחרי ליווי שיירות בדרך ירושלים. לא סר לשום מקום לראות ולהתראות, ולא מיהר לפרדס לעזור לאבא בקטיף. "בפעם הבאה" - אמר - "בפסח נתראה ונשוחח ארוכות", אך כאן היתה יד הגורל באמצע ולקחה אותו מאיתנו לנצח.
עוד כה צעיר היה ותוסס, עירני, ולא נרתע מכל סכנה. את המוטל עליו עשה בהתלהבות ובאחריות, לשביעת רצון הממונים עליו. כשעמדה לפניו שאלת עתידו בחיים (וכיון שדודו אני - שיתפני בתכניותיו) - היה מפליאני בבהירות מחשבתו, בהבנתו העמוקה את קשיי החיים וברצונו העז להיות לעזר להורים. תמיד קשר את עתידו עם עתיד הוריו. גם לפעולות יצא לאחר מאבק נפשי קשה ולאחר שהסביר כי עליהם לסלוח לו, כי המולדת בסכנה. מרחוק הוסיף לחיות אתם ולהשתתף בכל הוייתם, ותמימות, אהבה ודאגה היו שופעות מכל מכתביו עד שבא היום המר והנמהר, ובחושו לעזור לחבר פצוע פגע בו כדור אויב והכריעו תחתיו.

בהגנתך, פינחס, על קיום העם והמדינה, יהא זכרך ברוך ושמור בין יתר גיבורי המדינה ובוני עתידה.

י. יקימובסקי, פתח תקוה

לדמותו של פינחס


מאז ומתמיד היתה דמותו של פינחס, בעיני, עטופה במין צעיף דק שמנע ממני לחדור אל אישיותו המיוחדת, המסתתרת מאחרי חיוכו העצב הנסוך על פניו, ועד היום טרם מצאתי במה נבדל מכל יתר חברי.

צחוק עצוב ורציני זה של פינחס העיד על רצינות שקיננה בנשמתו, ומבטו שכה העמיק לחדור לעיני המסתכלים בו העיד על הסתכלות מעמיקה. אכן, הרצינות וההסתכלות המעמיקה - הן היו תכונות היסוד שבנפשו. אל כל דבר שעשה התייחס במלוא הרצינות וההתמסרות, שבע פעמים שקל לפני כל מעשה שעשה. לתכונות אלה נלוו נפש אצילה, יושר, מסירות, נאמנות, הקרבה ואומץ לב ברגעים קשים.

שקט היה ומתון מטבעו, מעמיק מחשבות ומלא התלבטויות. נימי נפשו הדקים הגיבו על כל מאורע שהתרחש בסביבתו, ורבות היה מהרהר. התכונות הטובות ששקדו הוריו לטעת בו משחר ילדותו הפכוהו לנער המבקש לסלול את דרך חייו בחכמה, ועם זאת בדרך היושר והאמת.

אחת ממעלותיו היפות היתה אהבתו העזה אל ביתו, אהבה ללא מצרים. אל הוריו רחש חיבה וכבוד מיוחדים במינם, עזר להם בכל מעשיהם - לאם בבית ולאב במשק. מעולם לא הציב גבול לחובותיו כלפי הוריו. זכורני כיצד כבל את עצמו בימות החופש, ועזר להוריו; וסיפוק רב היה לו מההכרה כי מפחית הוא במקצת מהעול הנתון על צוארם של הוריו - יקיריו.

אך עם כל עיסוקו ועבודתו הרבה לא הוקיר את רגליו מהחבריא. היה מהפעילים בתנועת "המכבי הצעיר", והרבה מזמנו הקדיש לאימונים ב"הגנה". בהופעתו המדוייקת, המסודרת והממושמעת - קנה לו שם בין חבריו ומפקדיו כחייל טוב. דריכותו ומשמעתו נבעו ממצפונו ומהבנתו העמוקה, יותר מאשר מן הפקודות שקיבל.

הבנתו העמוקה ומחשבתו התוססת הדריכוהו תמיד. מלחמות והתלבטויות פנימיות ליווהו מיום שהיכרתיו, ומשברים נפשיים קשים פקדוהו.

הפליאני כוח הניתוח שלו לגבי בעיות הזמן. הוא היה מנתח בעיות עד לפרטיהן הקטנים ביותר, והכל באמת מידה ישרה ובלתי מסולפת.

הוא היה מאוהבי הספר. זכורני כיצד היה שוקע ומעמיק בקריאה, לאחר יום עבודה או בשבת, מתוך רצון עז לקנות קצת תורה ודעת.

אפיו הטוב ותכונותיו הנעלות - הם שהצעידוהו לקראת מותו. ברצותו להציל את חברו הפצוע, ששכב במקום שהגישה אליו נמנעת - זינק קדימה, ובזנקו פגע בו כדור האויב ופלח את מוחו. וכך נשזר בשרשרת מגשימי חזון ישראל, שלא זכו לראות בתקומתו.

חברו יוסף אדומי

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח