הצטיין כטייס-קרב במסירות, בידע ובכושר ביצוע. הוא היה טייס בכל מאודו, ידע והכיר על בוריה את המערכת המורכבת שהפעיל בשחקים. הוא הטיס מטוסי "אוראגאן" ואחרי כן היה לטייס "סקייהוק" ועוד הספיק להשתתף בגיחות רבות במצרים, בסוף מלחמת ההתשה, והיה ברביעיית המטוסים האחרונה שהפציצה מטרות במצרים לפני הפסקת-האש. כטייס, כקצין, כלוחם וכאדם היה צביקה אהוד על מפקדיו ועל חבריו. הפקידות בטייסת-הקרב כינוהו "אבא של הפקידות", טייסים צעירים ראו בו חבר ומדריך, מפקדים סמכו עליו כי יטיב לבצע כל משימה. את שעות הפנאי המעטות של טייס-קרב הקדיש צביקה לרעיה ולבן ערן, שמגיל צעיר אהב לשחק במטוסים. בכל רגע פנאי היה צביקה בבית, בלוחמי הגיטאות, בפרדס, וככל שקרב מועד שחרורו מצה"ל, גברה בקרבו המלחמה הפנימית - להמשיך כטייס בחיל-האוויר או לחזור למשק. במלחמת יום הכיפורים היה צביקה קצין-מבצעים בטייסת "סקייהוק"; קצין וטייס צעיר, שנטל על עצמו לתכנן טיסות ולטוס, לערוך סידור עבודה ללוחמים ולצאת בעצמו למשימות תקיפה. הוא שהכין את המפות, תידרך את הטייסים הראשונים בטייסת שיצאו לתקוף בסיני, וסימן להם את יעדיהם.