מכתבו האחרון של שלמה למשפחתו 18.2.1948

רב שלום לכם.
זמן רב עבר מאז התראנו לאחרונה. הרבה מאוד דברים התחוללו בזמן הזה, פרצו מאורעות. אנשים נהרגים ונפצעים ואני כאילו הייתי כל הזמן הזה כעל אי שקט. למדתי והשקעתי את כל מרצי בלימודים. רוח הלימודים ירדה. קשה להתמסר ללימודים בזמן שחברים וידידים נופלים. גם המקרה עם דוד הוציא אותי ממסגרת הלימודים. אבל אני מתנחם כי בעוד שבוע יתכן ונגמור את הלימודים "ואלחמדלילה" ניקח חלק יותר פעיל במתרחש כאן.
מהמסתבר בעיתון הרי השכונה (שכונת מכבי הישנה) זכתה לשריפה הגונה. אני מקווה שהצריף שלכם לא נפגע מאוד ושתזכו בקרוב לגור בו.
ביחס למצבו של דוד החלמתו משביעה רצון. נערכה לו בדיקה פסיכולוגית, העצבים וכולי. דוד מוסר שהרופאים היו שבעי רצון חוץ מצלקת גדולה במצח. הרי שאין לדוד חתיכת עצם במצח ולפי דעת הרופא יש כמה סיכויים לריפוי. ראשית דוד עוד בגיל בגידול ויתכן שעצמותיו עוד יכולות לגדול. ואמנם חלה התפתחות טובה. הרווח נסגר קצת במשך הזמן ודוד מרגיש שמיום ליום העצם גדלה ונקווה שהעצם תסגור את הרווח. ישנה דרך שניה יותר מסובכת וזה הכנסת מתכת, וניתוח כזה יכול להערך בעוד חדשים שלוש. נקווה שעד אז העצם תגדל ולא יהיה צורך בכל הניתוח החדש. ולפי דעתי יתכן מאוד שכך יהיה. מצבו הנפשי של דוד בסדר גמור אין כל חשש לדפקט כל שהוא אבל לדעתי מוטב שלא יוודע לדוד שחלק מהמוח נפגע, כי לדוד ישנו רושם שהכדור רק פגע בעצם, ומוטב שהוא ימשיך להאמין בזאת. יתכן ודוד בעוד שבוע יצא מבית חולים. ויש מי שידאג להמשך הבראתו של דוד. אני מקוה שהוא יצא לבית הבראה. שכחתי להוסיף שדוד קבל מגן ממתכת למצח, זו פלטה מאלומיניום המרופדת מבפנים ומחוזקת על ידי גומי למצח וזה משמש כמגן למצח ממכה כל שהיא.
מה שלום הבנות, כבר זמן רב שלא ראיתים. יש לי הרושם שיהיה לי קשה להכיר את שושי, בודאי גדלה ויפתה ונהיתה לילדה גדולה וכן ביחס לגילי.
איך עניני הפרנסה, אני תקווה שפחות או יותר מסתדרים.
אני מקווה שבקרוב נתראה. יש סיכויים שנקבל חופש עם תום הלימודים וזה בעוד שבוע בערך.
ואסיים באהבה
שלמה

מתוך חוברת שהוצאה לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח