ירושלים בתקופת המאורעות
השיירות הראשונות לי-ם, מיום החלטת האומות המאוחדות מן ה-29 בנובמבר, היו נתונות בסכנות מרובות והצריכו הרבה אומץ לב, קור רוח והעזה מצד הנהגים ומצד משמר הליווי של חברי הפלמ"ח וההגנה כאחד. בבוקר השכם היו אנשי השיירה מתאספים ליד מכוניות המשא הכבדות בתחנת האוטובוסים המרכזית בת"א, והיו מסתדרים לקראת ההפלגה. הנהגים ועוזריהם, וכן אנשי הליווי-שניים-שלושה אנשים למכונית - שהיו יושבים בין שקי תפוחי-אדמה ותפוחי הזהב בעמדות שאינן מוגנות מכדור-השתייכו כולם לאנשי המחתרת. בשום תעודת שירות לא היו רשומים שמו וכתובתו של האדם הקרוב ביותר, שיש להודיעו במקרה מוות. כרגיל היו יוצאים 25-30 אנשי ליווי מן המחתרת של "ההגנה" והפלמ"ח. כל כפר וכפר ערבי "אוהב שלום", שהיו עוברים בקרבתו, היה מקבל פניהם במקהלה של כלי-ירייה שונים. הגשם היה לעזרה לשיירות, כי גירש את הסוג האזרחי הקל יותר של התוקפים. ואולם בסביבה ההררית של י-ם לאחר שהשיירות היו עוברות את מישורי השפלה, ארבו להן בגשם בין הגבעות לועי רובים רבים. השיירות היו עוברות דרך מארב אחרי מארב, עד שהיו מגיעות לי-ם.
ב-25 בינואר 1948, בתקופה שבה היו מעשי הרצח והשוד וההתקפות-הנגד למעשים בכל יום שהודיעו עליהם העיתונים מכל פינות הארץ, נערך הקרב הראשון ליד הכפר הערבי של הר הקאסטל. כפר זה משתרע מאחורי שער-הגיא, הוא באב-אל-וואד, בלב איזור ההרים, במרחק מועט לפני מוצא. קרב זה נמשך עד שעה 11. האויב קיבל תגבורת מן הכפריים הערביים השכנים "אוהבי השלום". מספר אנשיו הגיע לבסוף עד 200 איש, והוא ניסה שוב ושוב לכתר את המחלקה של 30 אנשי ההגנה. אלא שבכל פעם היה נהדף באבידות קשות וכ-40 מאנשיו נפלו. הבריטים הגיעו למקום ופתחו באש על מחלקת "ההגנה". וכך נפלו ארבעת המגינים הראשונים מבין היהודים. הכנופיה הערבית נסוגה והניחה את שדה הקרב לבעלי בריתה הבריטים. הללו אסרו את היהודים. הייתה זו התקפה למניעת התקפה גרועה ממנה.
בירושלים שרר סדר אנגלי. למאות ניתן צו פינוי לצאת מדירותיהן, מבתי עסק ומהמשרדים. בלב העיר הוקמו מחנות צבאיים מבוצרים, ששיוו לירושלים מראה של עיר כבושה. בשביל כל איזור ואיזור הוצאו תעודות-מעבר מיוחדות, שעליהן צוין מוצאו של בעל התעודה, ממש כבימי הנאצים, באות אנגלית "j" בשביל כל היהודים. בירושלים שרר סדר גמור.
שומרי הסדר האנגלים פוצצו את טחנת-הרוח בימין משה, היו והיא שימשה עמדת מגן לאנשי ההגנה. ימין משה זו עמדת המפתח היהודית בקרב על העיר העתיקה.
מחודש ינואר עד מאי זעזעו פשעים רבים את העיר ירושלים. ב-1 בינואר נרצחו שני רופאים, בדרכם לבית-חולים "הדסה". ב-4 בינואר הודיעה העיתונות על פריצת אנשי ההגנה לתוך הרובע היהודי המכותר בעיר העתיקה. אנשי אצ"ל פוצצו, ב-5 בינואר, את המפקדה הראשית של הכנופיות הערביות בירושלים, וב-8 הטילו פצצה בשער יפו בשוק הערבי, הרגו 14 ופצעו 38 ערבים. סביב ימין משה והרובע היהודי בעיר העתיקה נמשכים קרבות כל הזמן.
ב-25 בינואר 1948, בתקופה שבה היו מעשי הרצח והשוד וההתקפות-הנגד למעשים בכל יום שהודיעו עליהם העיתונים מכל פינות הארץ, נערך הקרב הראשון ליד הכפר הערבי של הר הקאסטל. כפר זה משתרע מאחורי שער-הגיא, הוא באב-אל-וואד, בלב איזור ההרים, במרחק מועט לפני מוצא. קרב זה נמשך עד שעה 11. האויב קיבל תגבורת מן הכפריים הערביים השכנים "אוהבי השלום". מספר אנשיו הגיע לבסוף עד 200 איש, והוא ניסה שוב ושוב לכתר את המחלקה של 30 אנשי ההגנה. אלא שבכל פעם היה נהדף באבידות קשות וכ-40 מאנשיו נפלו. הבריטים הגיעו למקום ופתחו באש על מחלקת "ההגנה". וכך נפלו ארבעת המגינים הראשונים מבין היהודים. הכנופיה הערבית נסוגה והניחה את שדה הקרב לבעלי בריתה הבריטים. הללו אסרו את היהודים. הייתה זו התקפה למניעת התקפה גרועה ממנה.
בירושלים שרר סדר אנגלי. למאות ניתן צו פינוי לצאת מדירותיהן, מבתי עסק ומהמשרדים. בלב העיר הוקמו מחנות צבאיים מבוצרים, ששיוו לירושלים מראה של עיר כבושה. בשביל כל איזור ואיזור הוצאו תעודות-מעבר מיוחדות, שעליהן צוין מוצאו של בעל התעודה, ממש כבימי הנאצים, באות אנגלית "j" בשביל כל היהודים. בירושלים שרר סדר גמור.
שומרי הסדר האנגלים פוצצו את טחנת-הרוח בימין משה, היו והיא שימשה עמדת מגן לאנשי ההגנה. ימין משה זו עמדת המפתח היהודית בקרב על העיר העתיקה.
מחודש ינואר עד מאי זעזעו פשעים רבים את העיר ירושלים. ב-1 בינואר נרצחו שני רופאים, בדרכם לבית-חולים "הדסה". ב-4 בינואר הודיעה העיתונות על פריצת אנשי ההגנה לתוך הרובע היהודי המכותר בעיר העתיקה. אנשי אצ"ל פוצצו, ב-5 בינואר, את המפקדה הראשית של הכנופיות הערביות בירושלים, וב-8 הטילו פצצה בשער יפו בשוק הערבי, הרגו 14 ופצעו 38 ערבים. סביב ימין משה והרובע היהודי בעיר העתיקה נמשכים קרבות כל הזמן.