דרור, אחי, אהובי.

בחיים הקצרים שלך אהבת את החיים: מסיבות, בילויים, כמו כל נער בגילך.

היית, למרות שהיית צעיר ממני, היית האח הדואג. דואג לזהר אחותנו. דואג שאני לא אציק לה יותר מדי. דואג שלא ארגיז את אמא יותר מדי.

היית אבא קטן, ידעת לפנק, היית מכין לי צהריים כשהייתי חוזר מהבסיס ואמא לא הכינה כלום.

בכלל התברר שהיו לך כישורי בישול. אפילו חשבת יום אחד ללמוד בתדמור.

כבר לא תלמד

כבר לא תבשל

כבר כלום לא תעשה.

היה לנו מחשב אחד בבית, ואוטו אחד וכמו אחים - רבנו על זה.

ויתרת, כי גם את זה ידעת לעשות.

מי יצחיק אותי עכשיו?

עם מי אני אתווכח עכשיו?

ומילה על כח הרצון שלך.

כשהחלטת משהו אז שום דבר לא עצר אותך.

רצית שיריון - קיבלת שיריון

ועכשיו השריון החזיר אותך בארון.

אין לי יותר מילים - אחי, אהובי.

היית בן, אח, ונכד אהוב.

תנוח אחי אהובי על משכבך בשלום

אוהָב אותך, תמיד.