דרור בני אהובי
דרור בני אהובי
כותב אני דברים לזכרך. ביודעי כי הדבר לא טבעי. בדרך כלל בן כותב לזכר אביו ולא להיפך.
קשה הדבר עלי לסכם תקופה כה קצרה וטרם הספקת ליהנות מהחיים.
נשארת צעיר לנצח.
מילדותך ועד נפילתך הייתי גאה בך וכיבדתי את רוב החלטותיך למרות שלא תמיד היו לרוחי, והשקפת עולמי המיושנת לדבריך ולמרות חילוקי הדעות, בסוף קיבלתי את דעתך.
בילדותך אהבת מאוד מטוסים וכל מה שקשור בתעופה. היינו נוסעים למנחתים ושדות תעופה ויושבים שעות ומביטים ונהנים הרי גם אני אהבתי זאת.
בנעוריך היו עליות ומורדות. לא בכולם שיתפת אותנו אבל קיבלתי זאת וכיבדתי את החלטותיך. היית גם עקשן, גם רציני וגם ליצן.
כאשר החלטת משהו דבר לא הזיז אותך מהחלטתך החל מאוכל. דבר שלא רצית או לא נראה לך לא היית מוכן לאכול ואפילו לא לטעום. מצד שני היית "בשלן" לא רע ואהבתי את מה שהכנת גם לי וגם לאחיך ואחותך.
בהמשך בלימודים בתיכון הדרים לא היית תלמיד משקיע והדבר התבטא בציונים.
כאשר החלטת להחליף בתי ספר ועברת לאנקורי בשנת הלימודים האחרונה של התיכון הפכת למשקיען רציני והדבר התבטא בציונים. סיימת תלמיד מצטיין ועבודותיך הוצגו לעיון וללימוד.
עם הגעת מועד גיוסך לצה"ל נדחית עקב משקלך העודף. לקחת את עצמך בידיים ונרתמת למשימה לא קלה (חלק מהעקשנות) אבל עמדת בה והייתי גאה מאוד. המטרה הייתה להגיע לשריון, יחידה קרבית כמו אחיך וכמוני בעברי. הורדת עשרות קילוגרמים ממשקלך.
סבתא אמרה תמיד שהפכת לדוגמן כשראתה אותך. ודודך שלמה שניסה עשרות דיאטות התפעל ממך בכל פגישה, לקח את המרשמים לדיאטה הבאה.
לאחר הרזייתך הפכת לאדם אחר. חברותי, שמח וסובלני יותר ופחות מופנם.
את רישיון הנהיגה קיבלת לא בקלות אבל היית נהג טוב (ולי יש ניסיון להעיד) ואחראי כאשר יצאת לבלות ואמרת אני לא שותה כי אני נוהג. לא היססתי לרגע כי כך יהיה.
כמו כן, היית פריק מחשבים. כאשר אתה ורענן דיברתם ולפעמים גם מוטי על הנושא ואני ישבתי מהצד ניראה לי כי אתם מדברים סינית. לא הבנתי דבר אך בתוכי הייתי גאה הנה דור העתיד.
ביום הגיוס היית מאושר ואני הייתי גאה בך מאוד. הנה עוד לאופר ממשיך את שרשרת השריון וכשליווינו אותך ללשכת הגיוס שמחנו כל המשפחה. הנה התגשם חלומו לאחר המאמץ הגדול שהושקע בהרזיה.
אך לצערי הרב, לא הספקת למצות את החייל והצבא ונפלת במילויי תפקידך ביום סמלי - יום ירושלים.
האנשים והחיילים שסובבו אותך בזמן שהיית חייל אמרו כי היית המאושר שבחיילים.
סיימת טירונות עם הפסקה באמצע עקב שבירת יד. השלמת את החסר לאחר חזרתך והתקבלת למקצוע "תותחן".
חששך הגדול היה כי לא תוכל להמשיך את הקורס עם החברים שהתחלת עקב שבירת היד, אבל בגלל המוטיבציה הגבוהה שלך השלמת בזמן קצר את החסר והמשכת כרגיל את הקורס.
לדברי מפקדך, כאשר נכנסת פעם ראשונה לטנק עינך נצצו מאושר ושמחה.
היית הן חייל מסור, אחראי, מקובל על חבריך ומפקדיך וגם ליצן בו זמנית. השתובבת בטעם כמו נער צעיר וגרמת לסובבים אותך לשכוח את הקושי הרגעי של הצבא.
דרור - קשה לי מאוד להעלות על הכתב את קורות חייך הקצרים.
השארת חלל גדול במשפחתנו ואנו טרם מעכלים זאת.
דע לך - הנך בראשינו ובמחשבותינו יום יום ללא הרף למרות שפיסית אינך איתנו.
אנו מבקרים אותך מספר פעמים בשבוע. כלפי חוץ אני מפגין עסקים כרגיל אך בתוכי אני בוכה יום יום.
גם המשפחה הקרובה, סבתא שלא מפסיקה לחשוב ולבכות עליך, שלמה ומשפחתו, מוטי ומשפחתו והחברים הקרובים. מתגעגעים ומתאבלים, רק בהלוויה ובשבעה גילינו כמה מקובל היית וכמה חברים רבים היו לך למרות שחלק גדול מהם לא פגשנו.
דרור - לא אשכח אותך עד יומי האחרון. מכתב זה נכתב בלשון זכר אבל הוא משקף את הרגשות והדעות של כל בני המשפחה והוא על דעתם של אמא, רענן וזהר והם שותפים לתוכן.
יהי זכרך ברוך.
אבא
כותב אני דברים לזכרך. ביודעי כי הדבר לא טבעי. בדרך כלל בן כותב לזכר אביו ולא להיפך.
קשה הדבר עלי לסכם תקופה כה קצרה וטרם הספקת ליהנות מהחיים.
נשארת צעיר לנצח.
מילדותך ועד נפילתך הייתי גאה בך וכיבדתי את רוב החלטותיך למרות שלא תמיד היו לרוחי, והשקפת עולמי המיושנת לדבריך ולמרות חילוקי הדעות, בסוף קיבלתי את דעתך.
בילדותך אהבת מאוד מטוסים וכל מה שקשור בתעופה. היינו נוסעים למנחתים ושדות תעופה ויושבים שעות ומביטים ונהנים הרי גם אני אהבתי זאת.
בנעוריך היו עליות ומורדות. לא בכולם שיתפת אותנו אבל קיבלתי זאת וכיבדתי את החלטותיך. היית גם עקשן, גם רציני וגם ליצן.
כאשר החלטת משהו דבר לא הזיז אותך מהחלטתך החל מאוכל. דבר שלא רצית או לא נראה לך לא היית מוכן לאכול ואפילו לא לטעום. מצד שני היית "בשלן" לא רע ואהבתי את מה שהכנת גם לי וגם לאחיך ואחותך.
בהמשך בלימודים בתיכון הדרים לא היית תלמיד משקיע והדבר התבטא בציונים.
כאשר החלטת להחליף בתי ספר ועברת לאנקורי בשנת הלימודים האחרונה של התיכון הפכת למשקיען רציני והדבר התבטא בציונים. סיימת תלמיד מצטיין ועבודותיך הוצגו לעיון וללימוד.
עם הגעת מועד גיוסך לצה"ל נדחית עקב משקלך העודף. לקחת את עצמך בידיים ונרתמת למשימה לא קלה (חלק מהעקשנות) אבל עמדת בה והייתי גאה מאוד. המטרה הייתה להגיע לשריון, יחידה קרבית כמו אחיך וכמוני בעברי. הורדת עשרות קילוגרמים ממשקלך.
סבתא אמרה תמיד שהפכת לדוגמן כשראתה אותך. ודודך שלמה שניסה עשרות דיאטות התפעל ממך בכל פגישה, לקח את המרשמים לדיאטה הבאה.
לאחר הרזייתך הפכת לאדם אחר. חברותי, שמח וסובלני יותר ופחות מופנם.
את רישיון הנהיגה קיבלת לא בקלות אבל היית נהג טוב (ולי יש ניסיון להעיד) ואחראי כאשר יצאת לבלות ואמרת אני לא שותה כי אני נוהג. לא היססתי לרגע כי כך יהיה.
כמו כן, היית פריק מחשבים. כאשר אתה ורענן דיברתם ולפעמים גם מוטי על הנושא ואני ישבתי מהצד ניראה לי כי אתם מדברים סינית. לא הבנתי דבר אך בתוכי הייתי גאה הנה דור העתיד.
ביום הגיוס היית מאושר ואני הייתי גאה בך מאוד. הנה עוד לאופר ממשיך את שרשרת השריון וכשליווינו אותך ללשכת הגיוס שמחנו כל המשפחה. הנה התגשם חלומו לאחר המאמץ הגדול שהושקע בהרזיה.
אך לצערי הרב, לא הספקת למצות את החייל והצבא ונפלת במילויי תפקידך ביום סמלי - יום ירושלים.
האנשים והחיילים שסובבו אותך בזמן שהיית חייל אמרו כי היית המאושר שבחיילים.
סיימת טירונות עם הפסקה באמצע עקב שבירת יד. השלמת את החסר לאחר חזרתך והתקבלת למקצוע "תותחן".
חששך הגדול היה כי לא תוכל להמשיך את הקורס עם החברים שהתחלת עקב שבירת היד, אבל בגלל המוטיבציה הגבוהה שלך השלמת בזמן קצר את החסר והמשכת כרגיל את הקורס.
לדברי מפקדך, כאשר נכנסת פעם ראשונה לטנק עינך נצצו מאושר ושמחה.
היית הן חייל מסור, אחראי, מקובל על חבריך ומפקדיך וגם ליצן בו זמנית. השתובבת בטעם כמו נער צעיר וגרמת לסובבים אותך לשכוח את הקושי הרגעי של הצבא.
דרור - קשה לי מאוד להעלות על הכתב את קורות חייך הקצרים.
השארת חלל גדול במשפחתנו ואנו טרם מעכלים זאת.
דע לך - הנך בראשינו ובמחשבותינו יום יום ללא הרף למרות שפיסית אינך איתנו.
אנו מבקרים אותך מספר פעמים בשבוע. כלפי חוץ אני מפגין עסקים כרגיל אך בתוכי אני בוכה יום יום.
גם המשפחה הקרובה, סבתא שלא מפסיקה לחשוב ולבכות עליך, שלמה ומשפחתו, מוטי ומשפחתו והחברים הקרובים. מתגעגעים ומתאבלים, רק בהלוויה ובשבעה גילינו כמה מקובל היית וכמה חברים רבים היו לך למרות שחלק גדול מהם לא פגשנו.
דרור - לא אשכח אותך עד יומי האחרון. מכתב זה נכתב בלשון זכר אבל הוא משקף את הרגשות והדעות של כל בני המשפחה והוא על דעתם של אמא, רענן וזהר והם שותפים לתוכן.
יהי זכרך ברוך.
אבא