האחראי והדייקן

חנוך נקטף במהרו אל תפקידו. התפקיד, השרות, האחריות - הם היו חיי חנוך, והם היו גם מותו.
מיום שעמד על דעתו נמצא חנוך בתפקיד. מועט מאד היה הזמן, שבו היה חנוך חפשי בחייו הקצרים. רק התבגר מעט - והלך לצבא הבריטי, לבריגאדה העברית, וניטלטל אתה בכל מסעותיה ודרכיה והיה שותף לשליחויותיה הגדולות, עד שנשתחרר עם אחרוני המשתחררים. לא הספיק כמעט לעשות דבר לעצמו - והנה פרצה מלחמת השחרור שלנו, ושוב חנוך במדים וללא מדים בתוך חטיבת הגליל, בקרבות הקשים והנועזים להצלת הגליל שלנו ושחרורו. והיה חנוך חייל למופת - מסודר, ממושמע ורב אחריות; ולכן, מששקטו הקרבות, נשלח חנוך אל התפקיד שאינו נעים ואינו נוח, תפקיד הדורש הרבה סבלנות וסדר ואחריות, תפקיד של שוטר צבאי. ועד מהרה - הנה חנוך מדריך, ומחזורים של חניכיו זוכרים אותו באהבה והוקרה.
ואנחנו הן היכרנו את חנוך הצעיר, השובב, הקל - איך צמח והיה לאדם רציני ונאמן כזה, אדם שאוהבים אותו אף על פי שהוא דורש הרבה, משום שיודעים כי הוא קודם כל דורש מעצמו? נראה, כי התפקיד, השירות הארוך לעם ולמולדת - הוא שחינך ובנה את האיש חנוך, ועשה אותו אישיות חזקה ומוצקה.
ותפקיד זה הוא גם שגזל אותו מאתנו. זה הצורך להיות למופת בסדר ובאחריות ובדייקנות הוא שהריץ כל כך את חנוך למחנהו, הוא שגרם לו להאיץ כל כך במכונית שבה נסע - והוא נפל חלל תוך מילוי חובתו בתפקידו.

יוסף

חייל וחבר

פגשתי את חנוך לראשונה בחזית איטליה, ששם שרתנו יחדיו בבריגאדה העברית. כבר אז כבש ליבות חבריו ומפקדיו, בחרפו נפשו לנקום נקמת עמו המעונה והשסוי. לא ידע פחד, אף ברגעים המתוחים ביותר רחף חיוך קל על פניו. "אין דבר, חברה, יהיה טוב, העיקר שנחזור בקרוב הביתה בריאים ושלמים".
שאיפתו זו התגשמה, ובחורף ה`תש"ח חזר ארצה והחל להכשיר עצמו לחיים האזרחיים. קצרה היתה תקופת המעבר בין הבריגאדה העברית ובין צבא ההגנה לישראל. בחורף ה`תש"ט כבר ראינוהו במדי חייל עברי. בין הראשונים שש להגן על מולדתו. אף פה עמד במבחן, בגדוד 11.
עם תום הקרבות בארץ, בתשרי ה`תש"י, עבר לשרת בחיל המשטרה הצבאית, כסמל מדריך במחנה האימונים. כמדריך בלט בכושר הדרכתו, הצטיין במיוחד במשמעתו העזה והופעתו הנאה. תלמידיו נעשו השוטרים הצבאיים המוצלחים ביותר. במרוצת הזמן בא על שכרו, ועלה לדרגת רב-סמל-ראשון במחנה האימונים. אפשר לזקוף לזכותו את הקמת המחנה המוצלח בעתלית; זעה ומרץ רב השקיע במחנה זה, עד אשר הפכו למופת למחנות הצבאיים בצבא ההגנה לישראל.
הוא היה "צבר" טיפוסי, חדור הכרה לאומית במלוא מובן המלה. קשה ועקשן באפיו, אבל מתמיד בעבודתו וחביב על חבריו, לבבי ונוח לבריות. מפקד מוצלח במחנה וחבר טוב מחוצה לו. בעל תפיסה חריפה וגישה בריאה לחיים.
זו היתה דמותו של חנוך ז"ל. לנו אבד חבר מסור, ולצבא ההגנה לישראל אבד מפקד מוכשר.

בנימין שפירא

חנוך - החייל למופת

חנוך נכנס למסגרת המשטרה הצבאית, אחרי ששירת כחייל לוחם בבריגאדה העברית וכחייל לוחם בצה"ל, בתקופת הקרבות והאש, ככל בחור וטוב בישראל. השרות הקרבי היה לו כור ההיתוך ובית היוצר, ובבואו לשרת במשטרה הצבאית, אף כי כבר אז היה בעל עבר רב נסיון, בכל זאת היה עוד צעיר, במיטב מרצו ואונו.
ידיעותיו וכושרו ההדרכתי ריתקו אותו לבסיס האימונים, ששם הדריך ופעל כמפקד מחלקה. תכונותיו האישיות, כושר פיקודו וידיעותיו הרבות בהלכות צבא - העלוהו והעמידוהו כאיש מרכזי במחנה האימונים, בתפקיד רס"ר של המחנה. כל תפקיד שהוטל עליו קיבל ברצון ובאהבה, מתוך חדוות יצירה, וביצעו במלוא המסירות ועל הצד הטוב ביותר. נכון היה לכל מעשה ולכל עבודה למען הזולת; ראה בחניכים את חניכיו הוא, ובמחנה את ביתו; מבוקר עד בוקר היה שוקד על הטבת תנאי המחנה, על שיפורים בצורה ובהופעה, ובכל יום ויום היה מוסיף חידושים ומגביר מאמצים.
בהתאם לגישתו ולרוחו רצה להעלות את רמת האימונים ורמת החיים של החניכים, למען יהיו בבוא העת חיילים ושוטרים צבאיים מושלמים, לתפארת החייל ולכבוד הצבא. הופעתו היתה לדוגמה, והליכותיו - למופת. מסודר, נקי ומצוחצח למשעי הופיע בוקר בוקר על מגרש המסדרים כדוגמה נאה לחניכים; לא ניכרו בו סימני עייפות או רשלנות; ער ונבון ניצב בפני המחנה, כחייל ותיק ורגיל; לא דרש מזולתו דבר שלא דרש מעצמו - והיה בזה משום מופת חינוכי ממדרגה ראשונה לאנשי הבסיס ולחניכים.
כשאני מעלה את זכרו לפני, עומדת לנגד עיני דמותו המרהיבה בתלבשתו המלאה, המסודרת והנאה, פניו מאירים בבת צחוק חיילית, חברית, האומרת רצון, נכונות ושמחת החיים והיצירה.
בכל זמן עבודתו במחנה, שהיה בפיקודי, ראיתי בו לא רק חייל מסודר וטוב ובעל דרגה, שאפשר לסמוך עליו - אלא גם חבר בעבודה. רוחו הטובה השרתה תמיד אוירה נעימה, שהמתיקה את חיי המחנה ואת שפע התפקידים והבעיות. הבנתו וכושרו למצוא ולתאם את העצה והתשובה המתאימה, והדרך הנכונה שמצא לפתרון כל בעייה, גדולה כקטנה - יצרו את הקשר והיחס הנכון בין המפקד לפקודיו, ובין המפקד לחבר סמליו ועוזריו.
ידועים קשיו ובעיותיו של מדריך בבסיס אימונים, המקום שבו עושה החייל את ראשית צעדיו, בו מקבל החייל את ציוני הדרך לחייו בצבא. מחנה האימונים מהווה את המשתלה של החייל, ובאותה צורה שאתה שותל שתילים אלה - בה הם גדלים ומתפתחים, ועושים פירות.
חנוך היה בין חניכיו כגנן בין עצי נוי: הרווה ממרצו ורוחו, טיפל ועשה כל מה שאפשר לעשות לשם העלאתם על דרך חייהם בצבא - כחיילים, כשוטרים צבאיים וכאנשים.
לא האימון גרידא, לא הקניית הידיעות במקצועות השונים בלבד היו לנגד עיניו, אלא גם הצד האנושי, המוסרי והרוחני של השוטרים.
במותו הטראגי ללא עת, איבדה המשטרה הצבאית כוח חשוב ויקר. זכרו יהיה שמור לברכה בין בוני החייל - כאדם, כחייל וכשוטר צבאי למופת.

י. פרסמן
סגן אלוף, מפקד המשטרה הצבאית.