עכשיו שכבר אתה נמצא אי שם, מנסה אני להזכיר לך ולכולם
איך היית כאן...

איך שהיית הבן, הנכד, האח, החבר
והחייל הכי אהוב
איך זה שאף פעם לא חשבת שמשם
לא תשוב

איך אף פעם באמון שהקנו לך הבריות
לא מעלת
ואיך את כל העולם הגדול הזה
כבדת...

איך לחבר בני אדם גדול כ"כ גרמת
לאהוב אותך
איך עשית את הכל מבלי שאף אחד
יסלוד ממך

איך גרמת לכולם לזכור אותך
שדמעה גולשת אך גם חיוך מסתער על פניהם איך שכולם נושאים
את שמך בגאווה במחשבותיהם

איך תמיד ידעת מתי ומה בדיוק להגיד
בלי לפגוע ומבלי להמריד

איך זה שתמיד מצאת זמן לכולם לעזור גם שהכי הרבה מיהרת
ואיך זה שעל הישגך אף פעם לא סיפרת

איך על משמר צניעותך הקפדת תמיד לשמור
ובכל זאת תמיד שנוכחת התמלא המקום אור

איך היה מראה גופך חסון, יפה מושך ומלא עוז
ואיך זה שהקרובים אליך לא ידעו שאתה בסיירת אגוז

איך סמכת על כולם בעיניים עצומות
וכ"כ כעסת ששמעת שמדברים אל אחר רעות

איך תמיד חשבת שכולם ראויים לך בלי הבדל של רקע דת גזע ומין
איך היית תמים אך יחד שנון וחכם

איך זה שהגדולים השכילו ממך, ולקטנים שמשת מושא להערצה
והיית כולך נושא לגאווה

והכי מסקרן שיקו שלי איך עשית כל זה רק ב-19 שנות חייך

ועכשיו אני רוצה להשאיל ממך רק מעט מן התכונות
איפה אתה אחי כדי לתת לי את התשובות

היום לפני שלוש שנים נפתחו שערי השמים ואספו אותך אליהם
עולמם התמלא בנוכחותך, שלנו התרוקן.
אתה נמצא שם ומקווה ששומע ורואה את הקהל המכובד הזה שבא לכאן היום
לזכור
את חלקם אתה מכיר ואת חלקם אתה מכיר עכשיו.
ואתה בטח אומר לעצמך למה הם טרחו, למה אתם עושים את זה,
שכזה אתה צנוע, לא אוהב שמדברים עליך שטורחים בשבילך
אז תרשה לי קודם לבקש את סליחתך ולדבר אודותיך
הרי אתה יודע אחי, שאנחנו פה בגלל הרבה אהבה
אנחנו כאן כדי לדאוג ולהקפיד שאף אחד לא ישכח
להגיד לך שהכאב לעולם לא ידעך
להגיד לך שאין חסר ממך
ושאנו משתוקקים בכאב לדמותך
להגיד לך שגם אחרי שלוש שנים עוד לא נמצא דומה לך
לא בחזותך ולא באושר הפנימי שלך
להגיד לך שבשבילנו אתה יותר חי ממת
ולבכות לך שאין בנו את הכוח לחיות את האמת
ולהצדיע לך על השגייך שידעת כ"כ להפנים
ולכעוס עליך שהיית לנו קצת תמים
לספר שבחרת תמיד בדרך לא קלה
והצלחת אחי... עד שהגיעה הבשורה המרה
להגיד לך שאנחנו יודעים כל מה שאתה כבר לא יכול לספר לנו
כמו זה שרצית לפחות להיפרד מאיתנו
להגיד לך שאני יודעת שאתה שומע שכל יום אני מדברת איתך
שם ליד הקבר או תוך כדי נסיעה
לפעמים בלילה לפני או באמצע השינה
לפעמים בלב ולפעמים בקול רם
לפעמים אפילו תוך כדי דיבור עם אחר
לפעמים סתם עם חבר
שאמא מבשלת את האוכל שאתה אוהב
שאבא מתאנה מרוב כאב
שהשמש עולה ואותך כבר לא צריך להעיר
ושאני רואה שכל מה שנשאר הוא כ"כ שביר
אני מדברת איתך שיקו, כי חסרות לי עד מאוד השיחות איתך
הצחוקים והחיוכים, הסטייל המיוחד, ולרוב ההגיון שהיה טמון בך
לדבר איתך על כך שהיית בן נפלא להורים ואח נדיר
שהיית חבר לחברים ולחברה במלוא מובן המילה
שאהבת מאוד את היחידה ששירתת בה
ולהגיד לך ועליך עוד הרבה דברים ורק טובים.
וזה באמת לא בגלל שככה זוכרים את המתים
להגיד לך שלקחת איתך יותר מידי לכ"כ הרבה אנשים
שהשארת את אבא ואמא שכולים ואותנו אחיותך חסרים
מהבית רוקנת את כל האושר השמחה והחיים
החדר שלך נשאר מקושט בתמונות, אך ללא חיים
במותך למדנו להכיר רגשות שלא ידענו קודם
כמו געגועים ודאגה, יכולים להוציא אותך מדעתך
איך שהכל לא חשוב לא נורא
אך בכל זאת לא משלימים עם חסרונך
ועד היום נראה כ"כ טבעי שתרד ותבוא והכל יגמר
עדין מחכים לך שיקו, אפילו שדולק הנר
מחייכים באמת רק שנזכרים בך.
ובוכים הרבה שעוברת בראש המחשבה שלא נראה אותך

אחותי, נהגת לקרוא לי, ואני מבטיחה לך אח שלי
שכל חיי אזכור אותך ואספר אודתך
למרות שאני יודעת שלא נתפסת גדולתך
אוהבת עד לאן שאתה רק נמצא.
אחי הגדול
רציתי רק עוד דבר קטן להגיד, בשמי בשם שיקו ובשם המשפחה, תודה לכם האנשים, על כל הטירחה, על האכפתיות, הרגישות וההבנה, ובעיקר על כל האהבה.
תודה

משה סבן כונה בפי אוהביו וחבריו הרבים שיקו.
בן למשפחה ענפה, ואוהבת.
נולד ב-2 ביוני 1977, אח לשלוש אחיות פני, אתי וסיון. בן לאפרים ותמר ונכד לפנינה ז"ל ומשה סבן, ולאסתר ונעים ז"ל. חבר לכל חבריו, ולשירי. שיקו ניחן בתכונות אנושיות וביופי פנימי וחיצוני כאחד עד כדי עשייתו לשיא בריאת האדם.
אדם שידע להאיר את כל סביבתו רק בנוכחותו, וקסם לכל מכריו.
ילד שבהיותו בין תשע עשרה, נחשב "לגבר" לא רק בעיני חבריו אלא בפני כל מי שנתקל בדרכו, תמיד עזר.
שיקו אהב את המשפחה והחברים, וידע כבוד מהו על כל המשתמע ממנו.
אהב לצפות ולשחק כדורגל, ולאחרונה אף החל לרוץ, אוהד קבוצת בית"ר ירושלים.
שירת בסיירת גולני "אגוז" ושימש חייל לדוגמא.
אהב לטייל עם טרקטורון ברחבי הארץ שאף לטייל בעולם לאחר שיחרורו.
שיקו נהרג בעת מילוי תפקידו, באסון חיל האוויר שזכה לכינוי "אסון המסוקים" ב-4 לפברואר 1997 במותו לקח גם הרבה מחיינו והשאר הרבה מחייו.

וזה באמת לא בגלל שככה זורים את המתים
להגיד לך שלקחת איתך יותר מידי לכ"כ הרבה אנשים
שהשארת את אבא ואמא שכולים ואותנו אחיותך חסרים
מהבית רוקנת את כל האושר, השמחה והחיים
החדר שלך נשאר מקושט בתמונות, אך ללא חיים
במותך למדנו להכיר רגשות שלא ידענו קודם
כמו שגעגועים ודאגה יכולים להוציא אותך מדעתך
איך שהכל לא חשוב לא נורא
אך בכל זאת לא משלימים עם חסרונך
ועד היום נראה כ"כ טבעי שתרד ותבוא והכל יגמר
עדין מחכים לך שיקו אפילו שדולק הנר
מחייכם באמת רק שנזכרים בך
ובוכים הרבה שעוברת בראש המחשבה שלא נראה אותך.
אחותי, נהגת לקורא לי ואני מבטיחה לך אחי שלי
שכל חיי אזכור אותך ואספר אודתך
למרות שאני יודעת שלא נתפשת גדולתך
אוהבת עד לאן שאתה רק נמצא.
אחי הצעיר
אחי הגדול.