עברו 60 שנה מאז אחי צבי ליפשיץ (אשר כיננו אותו הירש / הירשקה) נלקח מאיתנו. הוא היה רק בן 20 שנה.
גרנו בבירץ בליטא. העיר מנתה 3000 יהודים, 850 משפחות יהודיות.
רוב האנשים לקחו חלק בארגון הציוני. אבי ע"ה היה פעיל מאוד בתנועת מפ"י, שלושת האחים שלי ואני השתייכנו לשומר הצעיר.
צבי עזב לארץ ישראל ב-1937 ובא למגדיאל, איפה שבני דודנו יצחק ואברהם ליפשיץ גרו.
נודע לי, שהוא הצטרף ל"הגנה" זמן קצר לאחר שהגיע, ונהרג ע"י חבורת ערבים טרוריסטים בזמן שהגן על הארץ.
אני לעולם לא אשכח את היום שהחדשות הטרגיות הגיעו לביתנו.
העיתון היהודי אשר דיווח על כל החדשות מישראל רשם בעמוד הראשון את שמות הנפגעים מהערבים הטרוריסטים. כאשר העיתון הגיע לביתנו, חלק מהדפים נקרעו ואימי מיד הבינה את המשמעות של זה (הקרובים שלנו שמעו על הטרגדיה יום קודם, מברק נשלח לאח של אימי).
ישבנו שבעה וזה היתה התחלה של הפילוג במשפחתנו. אימי ע"ה לעולם לא התאוששה מההלם.
בשנת 1941 הנאצים השתלטו על ליטא. אני הייתי רחוקה מהבית, אני בדרך נס ניצלתי מגטו וילנה וממחנות הריכוז. הורי ושני אחיי מתו ע"י הליטאים הפשיסטים בעיר בה הם חיו.
אחרי המלחמה התאבלתי, ונשאר לי עוד אח אחד חי, בישראל, אבל הערבים הטרוריסטים השאירו לי רק קבר.
אני מודה לכל אלו ששמרו על זכרו של צבי ע"ה חי.

אוהבת,
גיטה ליפשיץ-וורצ`ול.