קורות חיים מספר יזכור
בן סילבי ויוסף. נולד ביום כ"ג בתשרי תשמ"ג (10.10.1982) למחרת חג שמחת תורה, בכפר סבא.
הוריו כותבים: "איך אפשר כך לכתוב קורות חיים על ילד - אוצר שחייו כבו? איך אפשר לכתוב רשימת תולדות ימיו שתתויק בקלסר עב-כרס, ובין האירועים, המוסדות וההישגים יבלע האדם היקר מכל שהיה רותם שלנו? מה נספר? שהיסטוריה היתה אהבת חייו וספורט גם? ואיפה תבצבץ לה הנשמה?"
נער בלונדיני בעל עיניים מאירות, שההיסטוריה בכלל וההיסטוריה של עם ישראל בפרט היו אהבות חייו. תלמיד בולט בלימודים, שוחר ספורט ומנהיג בקרב חבריו, אוהד מושבע של קבוצת "מכבי תל אביב", שלאחר כל ניצחון שלה התהלך בגאווה ברחובות העיר.
רותם היה בן משפחה אוהב ואהוב, חבר נאמן ותומך, ישר ואחראי. הוא העריץ את אחיו הבכור, סער, ודאג לאחותו הקטנה, רוני, עליה שמר מכל משמר. את חברתו יעל-יולי אהב אהבה עזה ורקם עימה תוכניות לעתיד משותף.
כשהגיעה שעתו להתגייס לצה"ל הוזמן רותם להצטרף לעתודה ולדחות את השירות. רותם פסל זאת על הסף וביקש להיות חייל קרבי. הוא התגייס לצה"ל בחודש מרס 2001 והתנדב לחיל-השריון. רותם היה `מורעל` על הצבא, וכאשר עבר לשרת בחבל עזה האמין בכל ליבו שיש לשמור על היישוב נצרים כעל נקודה אסטרטגית חשובה. רותם צורף לפלוגה ותיקה והצליח לקנות את לב חבריו המבוגרים בחיוך שהיה נסוך על פניו דרך קבע ובדברי העידוד שבפיו.
חייו של רותם החלו בסתיו ונגדעו באביב. ביום א` בניסן תשס"ב (14.3.2002) נפל רותם בפעילות מבצעית בציר השישה - קרני-נצרים כאשר מטען רב-עוצמה הופעל נגד הטנק שלו. בן תשע-עשרה היה רותם בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
רותם לא זכה לחגוג את יום הולדתו העשרים... עם לכתו, זוכרים אותו כולם, בלב ובראש. כי טעמו העיקרי של הזיכרון הוא לעצור את הזמן ולהשהות את עבודת השכחה. ואצל ההורים והאחים זה הרבה מאוד. ואכן, כמאתיים תלמידי חטיבת "בן צבי" וחיילים מפלוגתו של רותם מקיימים הפנינג ספורט וערב מלגות על שמו, בנושא שכה אהב ונלחם עליו - ציונות ואהבת-ארץ ישראל. ערב זיכרון לרותם ותקווה גדולה לכל אותם נערים ונערות צעירים.
כגחלי הרתמים, הכבים מבחוץ אך אינם כבים מבפנים... אתה בלבנו כל הזמן... לנצח אתה רותם שלנו. הייה שלום, פרח רותם שלנו..."
הוריו כותבים: "איך אפשר כך לכתוב קורות חיים על ילד - אוצר שחייו כבו? איך אפשר לכתוב רשימת תולדות ימיו שתתויק בקלסר עב-כרס, ובין האירועים, המוסדות וההישגים יבלע האדם היקר מכל שהיה רותם שלנו? מה נספר? שהיסטוריה היתה אהבת חייו וספורט גם? ואיפה תבצבץ לה הנשמה?"
כשהיה בן שנה לערך עברה המשפחה לאילת ורותם, פרח המדבר, השתלב במהירות בסביבתו החדשה והתהלך עירום ויחף על חופיה הזהובים של העיר הדרומית. המשפחה שבה לכפר סבא ורותם החל ללמוד בבית-הספר היסודי ע"ש יצחק שדה, המשיך בחטיבת-הביניים ע"ש בן צבי וסיים את לימודיו בשנת המילניום בבית-הספר התיכון ע"ש כצנלסון.
רותם היה בן משפחה אוהב ואהוב, חבר נאמן ותומך, ישר ואחראי. הוא העריץ את אחיו הבכור, סער, ודאג לאחותו הקטנה, רוני, עליה שמר מכל משמר. את חברתו יעל-יולי אהב אהבה עזה ורקם עימה תוכניות לעתיד משותף.
רותם היה חדור אמונה ואידיאלים. פטריוט שאהב את ארץ-ישראל והאמין בדרך השירות והנתינה. אף שהיה אדם חילוני, היה מוכן ללחום בחום ובלהט על כבוד האמונה והדת, שראה בה דת ערכית, ההון התרבותי של העם היהודי.
חייו של רותם החלו בסתיו ונגדעו באביב. ביום א` בניסן תשס"ב (14.3.2002) נפל רותם בפעילות מבצעית בציר השישה - קרני-נצרים כאשר מטען רב-עוצמה הופעל נגד הטנק שלו. בן תשע-עשרה היה רותם בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
רותם לא זכה לחגוג את יום הולדתו העשרים... עם לכתו, זוכרים אותו כולם, בלב ובראש. כי טעמו העיקרי של הזיכרון הוא לעצור את הזמן ולהשהות את עבודת השכחה. ואצל ההורים והאחים זה הרבה מאוד. ואכן, כמאתיים תלמידי חטיבת "בן צבי" וחיילים מפלוגתו של רותם מקיימים הפנינג ספורט וערב מלגות על שמו, בנושא שכה אהב ונלחם עליו - ציונות ואהבת-ארץ ישראל. ערב זיכרון לרותם ותקווה גדולה לכל אותם נערים ונערות צעירים.
כגחלי הרתמים, הכבים מבחוץ אך אינם כבים מבפנים... אתה בלבנו כל הזמן... לנצח אתה רותם שלנו. הייה שלום, פרח רותם שלנו..."