פלמ"ח - פלי"ם (מבוא)

הכוח הימי של הפלמ"ח נועד מראשיתו למלא תפקיד כפול: צבאי - לחימה ימית, ואזרחי - העפלה. מפקד הפלמ"ח, יצחק שדה, יזם את הקמתו מתוך שאיפה לאמן את לוחמי החטיבה בצליחת מכשולי מים ובמעבר דרך הים כחלק מהכשרתם המקצועית. דרישתם של אנשי `המוסד לעלייה ב`, שאול מאירוב (אביגור) ודוידק`ה נמרי, לגבש צוותים מיומנים שיעסקו בהבאת מעפילים לארץ-ישראל, הייתה גורם מכריע בהקמת הכוח הימי בפלמ"ח.
בשנות השלושים ניתן במסגרת ה`הגנה` אימון ימי לאנשי הפו"ש (פלוגות השדה) והפו"ם (הפלוגות המיוחדות). `המוסד` ערך קורסים ימיים בשנים 1939-1938 לצורכי `עלייה ב``. רבים מהחניכים שהשתתפו באימונים אלה והצטרפו מאוחר יותר לכוח הימי בפלמ"ח, באו ממועדוני הספורט של `הפועל` בתל-אביב ובחיפה.
ערב הקמת הפלמ"ח, בחודש מאי 1941, טבעו עשרים ושלושה מבכירי הימאים ב`הגנה` וקצין בריטי מלווה, בעת שיצאו למשימת חבלה בטריפולי שבלבנון, במסגרת שיתוף-הפעולה עם הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה (פרשת כ"ג יורדי הסירה). אובדן מאגר פוטנציאלי של לוחמים ומפקדים מוכשרים ומנוסים וקשיים כספיים חמורים גרמו לדחיית ההתארגנות הדרושה להקמת יחידה ימית בפלמ"ח עד שנת 1943.
תהליך התפתחותו של הכוח הימי בפלמ"ח נחלק לשלבים אחדים:
שלב ראשון - במהלך שנת 1943 נערכו קורסים ימיים להכשרת סגל מפקדים ומדריכים ולהקניית אימון ימי לכל לוחמי הפלמ"ח.
שלב שני - בחודש דצמבר 1943 הוקמה `המחלקה הימית`.
שלב שלישי - בחודש אפריל 1945 הוקם הפלי"ם (הפלוגה הימית, שבמסגרתה התארגנה בחודש דצמבר 1945 "החוליה" - יחידת החבלה הימית). במארס 1948 הועברו אנשי הפלי"ם ל`שירות הימי`, שהיה לחיל-הים של צה"ל.

הציוד של הפלי"ם כלל סירות חתירה, סירות מפרש וסירות מנוע קטנות. תנאי המחתרת והקשיים התקציביים לא איפשרו רכישה והחזקה של כלי שייט גדולים יותר. בהתאם לצורך נחכרו לזמן מה ספינות דיג וספינות קטנות. בעזרת `המוסד לעליה ב`` ובכוחות עצמיים, גדל בהדרגה הרכוש הימי של הפלוגה, שנעזרה לא אחת גם בציודן של אגודות הספורט הימיות. מדריכי הפלי"ם סייעו מצידם באירגון ובהדרכת אגודות הספורט והגדנ"ע הימיים. מגמתם הייתה להפיץ את התורה הימית ולעודד בני נוער להצטרף לפעילות ימית ספורטיבית, מתוך כוונה שיהוו בהמשך עתודה ליחידה.

משך השירות של אנשי הפלי"ם ותכניו היו שונים מהנהוג ביתר יחידות הפלמ"ח וה`הגנה`. אנשי הפלי"ם גוייסו לתקופה של שלוש שנים לפחות, שירתו ברציפות והקדישו את כל זמנם לפעילות ביחידה. בדרך זו זכו לרמת אימונים משופרת; התקיימה הכשרה סדירה ומחזורית של צוותים, מדריכים ומפקדים; נוצר בסיס פיקודי רחב לפלוגה, שהגדיל את כושר הקליטה ויכולת ההתרחבות שלה. במרוצת הזמן הפך הפלי"ם לכוח הנכון בכל עת לפעולה. נוסף על האימון הימי, קיבלו רוב החובלים הכשרה כקציני חיל-רגלים בקורסים השנתיים למפקדי מחלקות של ה`הגנה`. הוא הדין לגבי מפקדי הסירות שהשתלמו בבתי-הספר למפקדי כיתות רגלים של הפלמ"ח.

ראה מידע נוסף..

הקורסים הימיים שנערכו בשנת 1943 הניחו את היסוד להקמת הכוח הימי של הפלמ"ח. הקורסים נחלקו לשני סוגים: הסוג הראשון נועד להכשרת סגל מפקדים ומדריכים שיקים את הכוח הימי, והסוג השני נועד להקנות ידע בתחומי הפעילות הימית לכל אנשי הפלמ"ח.
בראשית דרכו חסרו לפלמ"ח האמצעים הכספיים להקמתו של כוח ימי. פרט ל"יחידה הסורית" שזכתה לאימון ימי בסיסי לא נערכו באותה עת אימונים ימיים. בשלהי שנת 1942 גיבש מטה הפלמ"ח תוכנית להצלת יהודים עם תום מלחמת העולם השנייה. על-פי התוכנית זורז תהליך התארגנותו של כוח ימי, שימלא את התפקידים הצבאיים במפעל ההעפלה. מיפקדת ה`הגנה` ו`המוסד לעליה ב` קיבלו את התוכנית אולם התקשו להקצות את האמצעים הכספיים שנדרשו להפעלתה.

ראה מידע נוסף..

המחלקה הימית של הפלמ"ח פעלה מדצמבר 1943 עד אפריל 1945. מפקדה היה זלמן פרח. המחלקה הימית הוקמה לאחר שבמהלך שנת 1943 נערכו קורסים ימיים מקצועיים לכל יחידות הפלמ"ח, בסיוע `המוסד לעליה ב``, לשם גיבוש ראשוני של המסגרת האירגונית והמקצועית ליחידה ימית עצמאית בפלמ"ח.
בדומה ליתר יחידות הפלמ"ח, פיצלו גם אנשי המחלקה הימית את זמנם בין עבודה לאימונים. הם עבדו בנמל חיפה ברציפים ובמעגני הנמל. בחוזה עם הנהלת `סולל בונה` ובהסכמת מועצת פועלי חיפה נקבעו סידרי העבודה שאיפשרו לימאים עבודה ואימונים לסירוגין. בסיסה של המחלקה הימית שכן בקיבוץ שדות-ים. המקום נבחר בגלל קירבתו היחסית לחיפה - מרכז הפעילות הימית בארץ-ישראל, ועם זאת, היותו מרוחק במידה מספקת מפיתוייה של העיר הגדולה ומסכנת עיניה האורבות של הבולשת הבריטית. חברי שדות-ים שעבדו אף הם בנמל, סייעו בקליטתם בעבודה של אנשי המחלקה הימית. היה זה ניסיון ראשון במסגרת הפלמ"ח לקיים יחידה שעובדת בעיר ולא בכפר. בימים שהעבודה בנמל פחתה, עבדו אנשי המחלקה הימית במחצבת `נשר`.

ראה מידע נוסף..

הפלוגה הימית של הפלמ"ח, שכונתה הפלי"ם, הוקמה באפריל 1945 כפלוגה י` של החטיבה, על בסיס `המחלקה הימית` של הפלמ"ח. מפקדה הראשון היה אברהם זכאי והיא השתייכה לגדוד הרביעי, שהיה גדוד המטה של הפלמ"ח. הפלוגה שימשה גרעין לכוחו הצבאי-הימי של אירגון ה`הגנה`. במרוצת הזמן גדלה הפלוגה עד שכללה ערב מלחמת העצמאות כ- 400 ימאים, בהם כ- 80 בוגרי קורס קציני-ים שנערך בבית-הספר הימי שליד הטכניון וכ- 70 בוגרי קורס מפקדי סירות שהתקיים בקיבוץ שדות-ים.

ראה מידע נוסף..

הפלי"ם פעל בתחומים הבאים:
1) העפלה - הכנת הספינות בארצות המוצא, פיקוד על ספינות וליווי המעפילים במהלך ההפלגה, קשר אלחוטי (`גדעונים`), מכונאים לשעת חירום, אירגון המעפילים על הספינות וארגון התנגדותם לגירוש מן הארץ.
2) נחיתה - הורדת המעפילים בחופי הארץ והכשרת יחידות פלמ"ח לקלוט את המעפילים המגיעים לחוף.

3) `החוליה` - יחידת החבלה הימית שפגעה בכלי שייט בריטים.
4) `שורות המגינים` - הקניית אימון צבאי ראשוני למעפילים במחנות המעצר בקפריסין, קיום הקשר עם המחנות והעברת אנשים ונשק בין קפריסין לארץ-ישראל.בדצמבר 1947 השתתפו אחדים מאנשי הפלי"ם בהקמת `פלוגת הנמל`, שאיבטחה את העובדים היהודים בנמל חיפה והבטיחה את ההשתלטות על הנמל בבוא השעה. הפלי"ם פעל עד מרס 1948, עת הוקם `השירות הימי` של ה`הגנה` שהפך לחיל-הים של צה"ל. כ- 130 ימאים עברו למסגרת זו, וכ- 200 איש נוספים הצטרפו לקרבות בהם השתתף הגדוד הרביעי של הפלמ"ח בירושלים. חלק מהם חזר אחר-כך לחיל-הים.