לזכרו
דברים לזכרו - אביו
לאלו שהכירו את גלעד שלנו אין צורך לתאר אותו במילים יבשות וכתובות, אך לאלו שלא היכירו אותו, כיצד מספרים במילים מועטות, מי היה גלעד.כפי שכתב באחד משיריו חברו היקר יורם, גלעד היה גיל-עד, עד שבשניה מרת-גורל הפך לגל-עד.
גלעד, בשמו כך היה, תינוק וזאטוט מהספרים. לחיים תפוחות עם גומת-חן מקסימה אחת. תמיד צבטו אותו בלחייו ועד כדי כך, שלבסוף פחד לעבור ליד אנשים מסוימים שהיו מוכרים לו כצובטים כרוניים.
אהבת-חייו היתה בע"ח. קודם כל החתולים והכלבים ויותר מאוחר, אף נחשים, עקרבים, לטאות וכל מיני זוחלים אחרים.
כולם היו חבריו - ילדים צעירים ממנו וגדולים ממנו. התמונה הבלתי נשכחת של גלעד היא כשהוא בן-10, עם בן-השכנים בן ה-15, מסתובבים עם עגלה הנושאת דוד גדול מלא תירסים גדולים למכירה בשותפות... כל-כך טוב מסתדר עם כולם בלי מריבות בלי ויכוחים, עם חיוך על השפתיים, עם טוב-לב ללא גבול, זהו גלעד.
גלעד, בלימודים, היה במרכז הענינים שמחוץ למסגרת-הלימודים, פרויקטים מיוחדים וספורט ולבסוף בשנים האחרונות בעממי - אירגן חידון טבע יחד עם חברו הטוב יורם, חידון טבע בט"ו-בשבט. אותו המשיכו לארגן גם כשבגרו ועברו לתיכון ועד לגיוסם לצבא. כיום החידון מאורגן ע"י הנהלת-ביה"ס וממשיך להתקיים כל שנה בט"ו-בשבט לזכרו של גלעד.
את הלימודים גמר כבר בשישית. לא רצה ללמוד יותר, רצה לעבוד להרוויח ולהנות, חשב לעשות בגרות אקסטרנית אבל נשמתו לא היתה בלימודים. גלעד למד קצת, עבד בכל דבר שהזדמן, קל כקשה. שיחק כדור-יד באגודת הספורט שלנו גני-יהודה - סביון. הוא שיחק בו זמנית בנערים ובבוגרים, כשעם הקבוצה האחרונה זכה להגיע לליגה הארצית. אחר שיחק בקבוצת הנוער של מכבי תל-אביב.
לאט לאט פיתח אהבה למסחר, והחליט, שבבוא היום, יעסוק בזה, ויצליח בזה כל-כך, שבסופו של דבר יעסיק הוא את כל חבריו הלומדים עם התעודות והתארים, והבטיח שכשטובה ואני נהיה זקנים, הוא יהיה זה שיטפל בנו.
הילד גדל עוד קצת ופתאום היה לגבר צעיר, יפה, גבוה, ועדיין עם אותן תכונות נפלאות של הילדות. הוא נסע לחו"ל, לאירלנד, שם נהנה מאוד ובמיוחד מהעבודה בקזינו של חבר המשפחה שאצלו שהה.
תאריך הגיוס התקרב, גלעד שלא ידע מה בדיוק הוא רוצה לעשות בצבא, הצטרף לגרעין הנח"ל.
אך לאחר שלושה חודשים בשל"ת עזב את הגרעין, בהכרזה שהוא הולך להתגייס לצנחנים, וכך היה. גלעד הצטרף ליחידה מובחרת - "העורב", כשלאורך כל המסלול חייך, לא התלונן, התלוצץ הרבה, והיה עם מורל גבוה.
גלעד נשלח לשמחתנו לקורס מדריכי אימון-גופני במכון וינגייט, ונהנה מאוד בקורס. עם זאת, אך נגמר הקורס, והוא כבר היה בלבנון שנית ומשם לא שב. ב-2 לפברואר 1985 עוד חגג עימנו את חגיגת ה-25 שנות נישואין שלנו, למחרת היום חזר ליחידה מאוד לא שקט מאוד לא מרוצה... מה ניבא לו שפתאום סר ממנו חיוכו. ואולי זה כמו דבריה של חנה סנש שמופיעים גם באנדרטה בגן לזכר גלעד:
"קול קרא לי והלכתי, הלכתי כי קרא הקול..."
אבא
גלעד נפל ביום כ"ג בשבט תשמ"ה.
מספר השירים שכתבה דודתו
גלעדי,המומים, כואבים, והכאב כה עמוק וצובט בלב
משאיר חלל שלא יסגר לעולם
קשה לתאר במילים ועוד יותר קשה להאמין שאתה
גלעדי איננו אתנו.
הכאב כה צורב והשתיקה הנוראה,
אין מה לומר, קשה, קשה להתנחם
אין במה להאחז, אתה גלעדי שכל כך אהבנו,
אהבנו בכל ליבנו, אתה פשוט איננו איתנו.
היתכן!?!?
נכתב במלאת שבעה למותו
מספר השירים שכתבה דודתו
גלעד אייך?מדוע נלקחו חייך?
ואתה כל-כך צעיר,
ואתה כל-כך חסר,
את האבן הסר -
קום ובא, התקרב,
בוקר יום וערב -
יודעת אני - האבן לא תוסר,
ועליך עוד רבות יסופר.
דצמבר - 1985
16.2.1985, מספר השירים שכתב יורם צביק
עצוב לי, אך מי ינחמני? ונחמתי היחידה - אתה.להחזירך הרי איש לא יכול
הלכת ממני לנצח וברכת פרידה לא נטלת.
היה נא ברוך באשר תלך -
וזכור ידידותינו לעד היא,
וחזקה היא מכל - ובכל מקום שם היא.
כי אפילו שמים וארץ, חיים או מוות,
אין בכוחם להפריד ידידות שכזו.
16.2.1985, מספר השירים שכתב יורם צביק
אני רואה אותך שוכב על המיטה -מחיך אלי חיוך רחב ומתעצל לקום.
יאללה, קום, כבר מאוחר
אני אומר ומתחיל להיזכר...
אתה זוכר - כשישבנו וחשבנו איזו מהבנות...?
אתה זוכר - את מדורות ל"ג בעומר, ובגן את המסיבות?
אתה זוכר - את הטיול השנתי בסוף כיתה ח`?
ואת התכנונים לנסיעה לחו"ל לכשנגמור י"ב?
אתה זוכר - את הריצות ואיסוף החומר לעבודה על הנחשים
ובסוף ביום המסירה נשארנו בבית ורק אז התחלנו כותבים.
אתה זוכר - את הטיולים לכרמל, את המרדפים אחרי לטאות
ואת הקמטן שקשרנו לעץ?
ואת אותו פיקניק שעשינו עם גרשון הלץ?
אתה זוכר - את חדר הנחשים ואיך שהתחלנו לאסוף חרקים?
ואיך שבבית הספר אירגנו את החידון על צמחים?
אתה זוכר - את... ואת, בכלל אותם הימים,
אתה זוכר...?
מכתב ממפקד היחידה
במכתב להוריו כתב מפקד היחידה על גלעד :"גלעד היה מן המעולים שבלוחמי היחידה, מסור ,נכון תמיד לכול רע וחבר למופת"