לזכרו

דוד
חודשיים עברו מאז התאונה
ואנו עדיין לא עיכלנו את הידיעה
היית בן ואח לתיפארת
ולנו נשארת רק מזכרת
בגעגועים רבים אנו עדיין לך מחכים
מי יודע אולי לתחיית המתים
או לראות אותך שוב במדים
כמו שהיית לפני רק ימים ספורים
רק כשמגיעים לבית העלמין
ואת המצבה שלך אנו רואים
אז בליבנו אנו מבינים
שאולי אותך לא נראה לעולמים
ואז קשה לתאר את ההרגשה
אולי על זה תספר הדימעה
שמהעין היא זולגת
ועל הכאב הרב היא מספרת
על בן אח וחבר שמאיתנו הלך
וחלל גדול השאיר מאחוריו
כי מאיתך הפרדה היא קשה
במיוחד כשאותך לא ניראה בחזרה
ואז בתמונות אנו מסתכלים
למרות שאותך נזכור לעולמים
כי בליבנו אותך נזכור
ואת שמך לזכר עולמים נינצור

דוד אותך תמיד נזכור.

דברים שכתב חבר

לדוד...
לשבת ולכתוב על חבר שאיננו,
מנסה למצוא את המילים הנכונות, המתאימות להספיד חבר כשאהבת, חבר שלמדת להכיר למשך תקופה מסויימת, אומנם לא כ"כ ארוכה, אבל בהחלט מספיקה, במיוחד כשמדובר בדוד.
אחד מהיתרונות של חיים במסגרת צבאית הוא שלומדים להכיר אנשים כפי שהם באמת.
ביני לבין דוד נחשב קשר חזק, חזק כ"כ שאפילו תאונת דרכים מחבידה זו לא יכול לפתור.
מבחינתי דוד תמיד ילווה את הצוות, עם אותו חיוך ואות שמחת חיים.
קשה, קשה מאוד לכתוב על חבר שאיננו אך קשה יותר בלעדיו.

לזכרו - מאת חברו אורן אברהם

דויד ז"ל
דויד. את מה שבלב קשה לתאר במילים ממה שהיה פעם צחוק, כייף ועוקצנות הותרת רק זיכרון.
קשה לאבד חבר. ואפילו הרגע קשה להאמין שאתה לא ביננו.
דויד היית צריך להיות אחי לקמצוע, חובש קרבי.
ואין לי ספק שהיית חובש מצויין. כבר חשבתי על הרגע שנעבוד ביחד, אבל הלכת שלא באשמתך.
אם אני יכתוב שאני מצטער שהלכת לעולמך, אני ישקר.
כי אני לא מעקל את המצב ואני מרגיש שאתה עדיין ביננו.
דויד. זוכר אותך לעד.
חברך לצוות אורן אברהם.

נ.ב.
"הסיכה קבורה איתך"

דברים לזכרו / מאת יורם

לזכרו של דוד הופמן ז"ל
דומה כי רק אתמול היית ביננו
נעלמת לך כך פתאום - והשארת
אצלנו חלל ריק ושחור
שיאפיר ויכהה עד בלי תום.
זוכר אותך כילד.
זוכר אותך כנער מתבגר.
רואה אותך חייל לתפארת.
וליוויתי אותך - בכאב רב, לדרך שממנה אין חוזרים.
הצחוק, גומות החן ושימחת החיים
שאפיינו אותך
משאירים - אותי ואותנו
המומים וכואבים לנוכח השיממון שגזרת עלינו.
קשה לתאר את תחושת הריקנות
אך הדימעה הזולגת, כמעט מבלי משים
בכל פעם שאנו נזכרים
מעידה כי חלק מאיתנו, נשר ולא ישוב עוד.
כואב ומוקיר את זכרך
מקווה שהינך הקורבן האחרון
לתועבות שפוקדות אותנו עקב תאונות הדרכים -
והלוואי שלא היינו צריכים להקריב
והיית כאן עימנו

יורם.

דברים לזכרו/ מאת אחיו אפריים

דוד
הצוות שלך מכין לך אלבום זיכרון.
בשבילי בזיכרונות הם כל רגע שהיינו ביחד.
עבר זמן כל כך קצר מאז שאתה לא כאן ואתה כל כך חסר לכולם.
אתה זוכר כשהיינו רבים אימא תמיד היתה אומרת "אתם בסך הכל שני אחים תפסיקו לריב" עכשיו אני מבין את משמעות המילים.
אתה היית בשבילי יותר מאח, אתה היית החבר הכי טוב שהיה לי, כל כך קשה להאמין שלא ניראה אותך יותר.
כל יום שישי אני עדיין מחכה לשמוע את הצעדים שלך במדרגות, את הצעדים שלך תמיד יכולתי לזהות כבר מהקומה הראשונה הייתי יודע שאתה מגיע, ואתה היית נעמד בפתח, וקשה לשכוח את המראה הזה, היית כל כך זקוף עם המדים, ועם חיוך על הפנים היית שואל מה נישמע אפריים.
כבר שום דבר לא כמו שהיה, החדר, השכונה, ואפילו המגרש לא נראה אותו דבר הכל נראה ריק וחסר חיים בלעדיך. אני יושב ומסתכל בתמונות ומקוה שרק ידעת כמה אהבתי אותך.
לא עובר רגע בלי שאני יראה את הדמות שלך מולי. כל הזמן עולים בי זכרונות על הזמן שהיינו ביחד ועל החוויות שעברנו, וכשאני יודע שאני לא אראה אותך יותר, ושיותר לא נוכל להיות ביחד, קשה לתאר את ההרגשה, זה פשוט כואב, כואב מאוד, קשה להאמין שלא נהיה יותר יחד.
אף פעם אני לא ישכח אותך דויד תמיד תהיה חלק ממני.

אחיך אפריים.